מי קבע שהבורות היא ברכה? אנשים שאולי הבורות טמונה עמוק
בתוכם.
כי בתוך הברכה ניתנת גם הקללה, הקללה לאותם אנשים משכילים
שצריכים לסבול את אותם אנשים סתומים לידם.
ואולי הבורות שלהם היא בעצם הברכה של כולם.
זאות אומרת, לאנשים שאינם משכילים הבורות היא ברכה כי הם בעצם
יותר מדי סתומים להבין את עצם העניין, ומצד שני אנשים משכילים
לא היו משכילים אם לא היו את אותם אנשים סתומים, כי אז השכלתם
הייתה כלחם להמונים.

את היית שם באותו יום מקולל שאצל אדם אחר היה נחשב לברכה.
היית שם כדי לא לאפשר לי להמשיך לחיות את חיי באותה הדרך
המסריחה שהייתה לי.
הכנסת לי דרך חדשה.
איך בן אדם אמור להסביר משהו שהוא בטוח שזה לא קרה למישהו אחר
מלבדו.
אז נכון שמה הסיכויים שזה באמת לא קורה לאנשים בדיוק כמוהו,
איך הם אינם עוברים סוג של חוויה המתלווה לסוג רגש זה.
אז גם אם פשוט העם שואל אותך בדרך הכי פשוטה וזולה שיכולה
להיות "למה, מה העניין, נדלקת עליה?"
ואתה אינך מסוגל להסביר לו מה העניין כי החותמת המילולית הזאת
"נדלקת עליה" באיזה שהוא מקום אינה מסבירה או ממחישה את מה
שאתה מרגיש כלפיה.

אז בעצם, איך אתה יכול להסביר את אותו רגש עז, בלתי נשלט,
למישהי שאתה בעצם לא מכיר.
אז זהו, שזה עסק מסובך. פשוט, אתה מבין, זה לא שהילדה שלחה
אליך מבט מכושף או שיופיה העולה על המפל הארוך ביותר הוא זה
שמשך אותך לאן שהיא עכשיו.
זה פשוט עשוי מחומר אחר. זה בטח עשוי מהחומר שממנו עשויות
אגדות.
כי אתה מכיר את הדימוי בספרי אהבה או ברומנים זולים, המתארים
מפגש ויש הדימוי האומר שלבו פשוט החסיר פעימה... אז, רבותיי,
זה באמת קיים.
כי תאמינו לי, גם אני לא האמנתי בכך.
וכן, מאותו רגע אתה כבר יודע שכלום לא יהיה כמו שהיה.
אז כן, אתה מנסה כבר קרוב לשנה למצוא עיסוק אחר לראש המעוות
שלך כדי לנסות שוב ושוב את מה שאתה כנראה לא תצליח לעשות, וזה
לשכוח ממנה כי איתה אין לך סיכוי.

ואולי אף פעם גם לא היה לך.



מורג 04:57