וישבנו שם שוב, במדרגות, אחד ליד השני.
ולא עבר לי בראש כלום - לא טוב לא רע.
וישבנו שם שוב, מתנשקים,
ופתחתי את העיניים כי לא כיף לי כבר, כי זה לא טוב ולא רע.
וכל מה שהרגשתי זה לקום וללכת, כמו שהיית עושה פעם.
הסתכלתי עלייך ולא זהיתי אותך, את הילד שהתאהבתי בו.
ואז הבנתי שזה באמת נגמר.
התחלת להתקשר הרבה כי אמרת שנעלמתי,
ואני בעצם כאן.
ביטלת דברים בשבילי כי התגעגעת,
ואני לא הרגשתי שעבר שבוע.
הרגשת דאגה שקרה כבר משהו,
ואני לא הרגשתי כבר כלום.
ואז הבנתי שזה באמת נגמר.
פרפרי בטן השתחררו, פרשו כנף ונעלמו לתקופה אחרת כי כאן זה
נגמר.
איפשהו במהלך הדרך כשלך לא היה אכפת או פחדת להראות,
אני ניהלתי מלחמות עולם, ולהילחם לבד זה לא טוב - זה רע.
וכשכבר סוף סוף היה לך אכפת אני חוברתי מכל הרסיסים שהייתי
וקמתי להיות בן אדם שצועד בדרכים אחרות.
בדרך שלנו אני כבר הפסקתי ללכת, וכאן טל,
זה באמת נגמר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.