כשאני מסתכל על חדר
רואה ת'מציאות האופטימלית
אין לי שום הרגשה סנטימנטלית
לכסא, שולחן, חלון.
לכן אני תופש את זה קצת מוזר (קצת מוזר)
שיש כאלה מבחינה מנטלית
שבעוד שאני יוצא מדלתות (שאני יוצא מהארון)
הם יוצאים מהארון.
כולם יוצאים מהארון!
כולם יוצאים מהארון!
כולם יוצאים מהארון!
שניים-שלושה זה בכלל לא נורא (לא נורא אם)
אם הם החבר לשעבר של החברה
רק אני לא רואה שזה חלון הזדמנויות?
אבל כשזה כל זמר וזמרת שנייה (גם אני גם אני)
זה אנומלי (המיעוט)
פתאום אני המוזר שלא פתוח לבריות (המוזר)
כולם יוצאים מהארון!
כולם יוצאים מהארון!
כולם יוצאים מהארון!
בקושי יש מקום לבגדים - איך יהיה מקום גם לשלדים?
מתחיל לקנא במי שנהנה מקצת גיוון
אבל-
המין החזק
הוא המין היפה
והמין היפה
הוא המין החזק
אז חזק עם חזק או יפה עם יפה
זה בכלל לא משנה
לפעמים רוצה להיות כזה
או כזה
כולם יוצאים מהארון!
כולם יוצאים מהארון!
כולם יוצאים מהארון! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.