הוא צוחק והיא מרגישה
שהיא הולכת לאיבוד בדבש עיניו.
אחר-כך הוא טיפה שותק.
היא יושבת בלי לנשום, חושבת
איך אפשר לגרום לו לדבר.

כל רגע שהלב דופק.
כל נשימה, כל קול, כל נגיעה.
כשהגאות עולה שטופה באור ירח
החול שעל החוף פשוט שותק.

הוא מדבר והיא מקשיבה,
אבל לא למה שהוא מספר.
היא לא שומעת מילים כי הקול שלו
גורם לה קצת לרחף. וכשהוא
מחייך, היא שוכחת שפעם ידעה לפחד.

כל שנייה שחודרת אל מתחת לעור.
כל דקה שנמשכת נצח.
כשהגאות סוחפת לתוך ים כסוף-כחול
נעצר החוף שעל החול.