ים של אי שפיות מאיים להטביעני,
ואני הנני,
שוקעת,
בתוכו טובעת,
מנסה להמשיך לשחות,
אך גופי עייף וחלש וידיי שבורות.

ממשיכה לנסות,
נאחזת ברפסודות שונות,
אשר להן שמות:
חוש הומור, דת, סקרנות, חמדת הטבע,
ועוד שתיים נוספות המכונות חלומות ותקוות.

רפסודות אלו יציבות חזקות וטובות
אך אחיזתי בהן חלשה,
ידיי השבורות כבר הרפו,
מלהישען עליהן חדלו,
צנחתי מטה,
שקעתי,
טבעתי בים של אי שפיות.

וכעת אני אדם נוקשה, מבודד, תלוש,
מסתובב, שורד ללא תכלית ללא מטרה,
"אני",
זהו תוצר של עצמי של החיים והחברה
"יצירת אומנות" מרהיבה של אלוהים של הגורל שלי ושלך.