נשקתי לה, על הלחי האדומה והקרה שלה. התבוננתי פרק זמן קצר אל
תוך עיניה המושלגות, "כמה טוב לדעת אהבה." הסתובבתי טיפה לצד
המיטה שבה שכבנו, וכיסיתי את עצמי, היה נורא קר. נזכרתי, שלפני
שנכנסנו, ישבנו על נדנדה נטושה באמצע הלילה. אח, כמה אהבנו כמה
אהבנו. "אני לא מאמין שסוף סוף זה קורה."

" אני לידה באותה המיטה, זה אומר משהו. זה חייב להגיד משהו.
חיכיתי לכך הרבה זמן." חיבקתי אותה והצמדתי את גופה העירום, אל
גופי. "זה צריך לחמם טיפה, ממש קר פה." ובכן, בפגישה הראשונה
שלנו.. אני עוד זוכר את זה כאילו זה קרה ממש לפני כמה רגעים,
שבו יצאה מתוך הסמטה - בחורה יחסית גבוהה, שיער בלונדיני שזהר
לאור הירח, היו לה שפתיים כל כך אדומות, זה היה ממש בוהק כמו
דם. ועיניים אוי העיניים כחולות ובהירות נורא - כאילו היו
עשויות קרח.

ברגע שראיתי אותה הרגשתי משהו, כמו מן כח מוזר מהעיניים שלה,
מושך אותי כמו טרף שנמשך אל הנחש, המחכה לנעוץ את שיניו.
כשהתקרבתי אליה התחבקנו, ואז הייתי שבוי באהבה ממבט ראשון.
"אני חושב שאדליק את האח, ממש קר פה." כל זמן שהיינו יחד היא
לא הוציאה מילה, רק חייכה בשפתיים מלאות, אדומות. אבל בסך הכל
נהנינו, אחרי הכל.. מתי עוד יוצאות הזדמנויות כאלו-פתאום?...רק
בסרטים. קמתי אל הארון שלה, לחפש לי עוד שמיכה כדי להתחמם, "קר
לי". שלפתי מהר שמיכה ראשונה שנגעה בידי, וחזרתי כשאני ממשיך
לחשוב עליה, ועל הרגעים היפים שהיו לנו. חיבקתי את השמיכות חזק
חזק, כשפני מופנות אל הקיר שלה. "כמה תמונות יפות. בטח היא
ציירה, היא ממש מוכשרת." מצאתי את עצמי לוחש אחר כך בקול רך -
"אני הבחור הכי מ..מ..מאושר עלי אדמות!" הכרזתי דיי רועד,
צמרמורת עברה בעורפי. "היא נשפה בעורפי! התעוררה..ואוו! היא
יודעת לנשק," שפתיה האדומות נוגעות לי בצווארי, בנשיקות קטנות
וקרות, נשיקות מקפיאות דם. הנשיקה שלה עכשיו מאוד חמה, מלקקת
את צווארי בתאווה, בחושניות, ברעב. ואז, אור לבן קרס אל מול
עיניי, שמעתי קולות מוכרים שמנסים לקרוא אלי לבוא אליהם.
איבדתי את אהבתי שלי.