בוקר. בובה ישנה עדיין, ציוץ ציפורים מעיר אותה אל יום מרגש,
חדש לגמרי. היא ניגשת לננסי. ננסי עייפה כמו תמיד.
- בוקר טוב, דודה ננסי!
- תני לישון, באימ'שלך...
חושבת: ''מממ... מה זה הדבר הזה? נראה מעניין''. מסתכלת על
בקבוק פלסטיק. ''איזה צעצוע מגניב! אפשר לנשוך אותו. בואי,
דודה ננסי! תראי איזה משחק... וואה!''
- עזבי אותי באימ'שלך...
בובה לועסת את הבקבוק.
רעשים מכיוון הבית. בובה עוזבת את הבקבוק. מתישבת מול הדלת.
עוד רעשים. דויד יוצא החוצה.
"בוקר טוב, בובה. בוקר טוב, ננסי". ליטוף לכל אחת. "בואו!"
פותח את הג'יפ. ננסי ובובה קופצות לג'יפ.

בובה וננסי נוסעות בג'יפ. ''יש קפיצות, איזה מגניב!''. יש גם
"מומואים" (פרות). הן נובחות עליהם קצת. פתאום בובה רואה מרחוק
שוקת. היא קופצת מהחלון הג'יפ, רצה לכיוון השוקת וצועקת לעבר
המומואים: ''זוזו, זה שלי! שלי!''. בובה קופצת פנימה ושוחה
ונובחת תוך כדי. ''איזה כיף'', היא חושבת. היא יוצאת החוצה
ומתנערת ומיד הולכת להתפלש בבוץ. איזה כיף...

אחר כך בובה הולכת לבקר חברים, כלבים. ''בוקר טוב! בוקר טוב!
יש לך משהו על הזנב! סתם, עבדתי עליך... הי, הנה חתול. בואי
נראה מי משיג אותו קודם. אוף, אני אף פעם לא מצליחה להשיג את
החתולים האלה, הם כל כך מהירים... טוב, אני זזה, ביי!''

חוזרים הביתה. בובה וננסי נכנסות שתיהן אחרי דויד לתוך הבית,
ומשתרעות על הרצפה. אח... הרצפה הקרירה, איזה כיף. בובה עוצמת
את עיניה ושוקעת לאט לאט לתוך עולם החלומות. ומה בחלום? בחלום
בובה רצה אחרי מומאים גדולים עם כנפיים שעושים מיאו. אחר כך
היא שוחה במים הקרירים של הבריכה. "אל מי אני שוחה? הנה נונו!
אבא! איזה כיף ללקק לו את האוזן, ואת הפרצוף, ואת הידיים, איזה
כיף ללקק אנשים... נונו לוקח אותי ביידים ושם אותי באוטו
ואנחנו נוסעים. הוא נותן לנהוג, איזה כיף! וביחד אנחנו אנחנו
רצים אחרי מומאים גדולים עם כנפיים. אחר כך הולכים לאכול
מהאוכל הטעים שיש בקופסא הקרה''.
בובה מתעוררת. דויד אומר שצריך לצאת החוצה. הוא נוסע לעוד
סיור. "טוב, נלך לעוד טיול. אני מתגעגעת לנונו ואורי, למה הם
לא באים לבקר? מה, הם כבר לא אוהבים שאני מלקקת להם את הפרצוף?
אוף, עכשיו החלומות הטובים עשו אותי עצובה''.
- הי, ננסי, בואי לטייל קצת.
- עזבי אותי, באימ'שלך...
- תגידי, למה נונו ואורי לא באים לבקר?
- את מעצבנת, זה למה. את חושבת שאני לא אוהבת שהם באים? הם
תמיד נותנים לי לאכול מהקופסא הקרה את האוכל הטעים, ולא איכפת
להם שאני שוכבת על השטיח.
- ננסי, אפשר ללקק אותך?
- שלא תעיזי.
- טוב, אני הולכת לטייל, את באה?
- לא.
- ביי.
- ביי.

בובה הולכת לטייל. האוזניים שלה מתנופפות לכל עבר. היא קצת
מתנשפת, קצת מרחרחת. ריח של כלב אחר. השתנה לסימון "גם אני
הייתי כאן". ריחות הסתיו מתערבבים בריחות השונים של האנשים,
הכלבים, הרכבים, החתולים, הזוחלים ומה לא. כמה יפים הם חיי
הקיבוץ. ''הי, מה זה הדבר הזה?''. חרדון עובר על מדרכה. בובה
מתקרבת מסוקרנת, מסתכלת בזוחל המוזר. עושה לו פרצופים. הוא
מצידו מרגיש מאוים ומחפש את הדרך הקצרה ביותר להעלם חזרה
בשיחים. ''רגע! מה זה הריח הזה? זה הריח של מונה, כלבה מכשפה
מרשעת. אוף, אני שונאת אותה, אבל ממש שונאת אותה. זה פשוט לא
יתואר כמה שאני שונאת אותה! ררר... הי, הנה ריח אחר, מממ...
עפרה! אני אלך לבקר את את עפרה!''. בובה מתיישבת מול החדר של
עפרה ומגרדת את הדלת, ''תנו להיכנס!''. הדלת נפתחת. "בובל'ה!
מה שלומך? מה, משעמם לך אז באת אלינו? את צריכה תשומת לב?"
''ברור! לטפי אותי! כן, כן, על הפרווה הזהובה שלי, נכון שהיא
נעימה? אני יכולה להיכנס, אני מבטיחה שאני לא אשאיר לך הרבה
שיער על הרצפה. רגע, מה זה? אני שומעת שריקה. הי, זאת שריקה של
דויד, הוא מחפש אותי. ביי, עפרה.''
"ביי, בובה!"
בובה רצה חזרה הביתה, השריקה של דודי מספרת לה שהגיע זמן
הארוחה וננסי מחכה רק לה. ''אוכל, באמת נהייתי קצת רעבה''.
דויד מחלק את המנות בין הכלבות ומניח להן את הכלים, כל אחת
בפינה שלה. ננסי מתנפלת על האוכל כאילו חייה תלויים בכך. בובה
פחות אגרסיבית. היא מתיישבת ליד כלי האוכל שלה ואוכלת לאט
לאט.

לילה. ''אח, איזה כיף היה היום. הלוואי שכל יום יהיה ככה. רגע,
בעצם, כל יום הוא ככה. רק חבל שנונו ואורי לא באים לבקר לעיתים
יותר קרובות... גם חבל שלא פגשתי היום ארנבות. טוב, אולי
מחר'.''

- לילה טוב, ננסי.
- לילה טוב, פרחה!

קצת על בובה:
בובה היא כלבת לברדור, בת ארבע בערך. מקום הולדתה אינו ידוע.
כשהייתה גורה עברה התעללות ונמצאה על ידי אנשי אחת העמותות
למען בעלי חיים. ממכלאות העמותה נמסרה לאודליה, שלקחה אותה תחת
חסותה. אחרי זמן קצר מסרה אודליה את בובה לנונו, שחי בקיבוץ,
מקום טוב יותר עבור כלבים מאשר העיר. לימים נונו עזב את הקיבוץ
ובובה נשארה אצל הוריו. היא התקבלה כחלק אינטגרלי מהמשפחה
ואפילו ננסי, הכלבה "הישנה" קיבלה אותה כמו שילד יחיד מקבל ילד
חדש במשפחה.
בובה היא כלבה הזקוקה לתשומת לב תמידית, מתמסרת בקלות לכל מי
שמוכן לתת ליטוף ובתמורה מעניקה אהבה גדולה ללא תנאי.