[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בחור חדש
/
כמו חיות

"איזה חיים קשים, החיים שלנו. מה אתה אומר, אחי?"
עמדנו בחוץ בדשא, אוויר כל כך נעים, בסיבוב היומי שלנו בחצר,
קשורים, אוטוטו בדרך חזרה לכלא, לפחות עד הפעם הבאה שיוציאו
אותנו החוצה... מפחדים שנברח להם, כנראה. הם לא מבינים שכבר
התרגלנו לחיות ככה, אחרי ארבע שנים שאנחנו נמצאים באותו מקום,
באותו תא, מקבלים רק שעה אחת של חופש בחוץ, שגם היא מתחלקת
לשני חצאים, ושאפילו בה אנחנו קשורים...
"באמת חיים קשים, הייתי רוצה להיות כמו ציפור ולעוף מכאן..."
"קראת לי בדיוק את המחשבות, אחי..."
בין צעד לצעד, התחלתי להריץ בראש את החיים שלי, חי לי בעולם
סגור, מוגבל, בלי שליטה, עושה מה שאומרים לי, חייב לציית, ולא
- לא אקבל אוכל... maximum secured prison... בכלא הזה אין
קיצורי שליש, אתה נשאר כאן עד שאתה מת... ומה כבר עשיתי כדי
להיות כאן? נולדתי בגוף הלא נכון!
"אתה לא בן אדם כמוהם, בגלל זה אתה כאן, וגם אני..." הרבה זמן
לא יצא לנו לחשוב ולנתח את משמעות הקיום שלנו, את ה"למה" הזה
שבגללו הגענו לאן שהגענו, מריצים את כל הפתרונות האפשריים,
שניסינו ולא ניסינו... ומה לא ניסינו...
לפני שנתיים ניסיתי לברוח בפעם הראשונה, השער היה פתוח לכמה
שניות ואני ניצלתי את חוסר תשומת הלב של השומר שלי והתחלתי
לרוץ בטירוף ליציאה. כבר יצאתי, כבר טעמתי את טעם החופש, עד
שהרגשתי יד שתופסת אותי מהעורף וגוררת אותי בחזרה אל מאחורי
השער... כמה צעקות קיבלתי, כמה עונשים, זה לא היה שווה את זה
בכלל...
מאז היו לי עוד כמה נסיונות בריחה אבל די השלמתי עם המצב שלי,
אחרי שקלטתי שמכאן אין סיכוי שאני בורח, הכלא הזה שאני נמצא בו
פשוט שמור מדי, והם טובים מדי, אלה ששומרים עליי.
בסך הכול לא הכי רע לי בעולם. אני מקבל אוכל כשאני צריך, אמנם
אותו אוכל כל הזמן, וזה מעצבן כי אין גיוון, אבל מדי פעם
מפתיעים אותי עם איזה צ'ופר, במיוחד כשאני מתנהג טוב ומציית
לפקודות שנותנים לי... אני מקבל מקום לישון בו, יש לי גם חברים
כאן, שאני רואה אותם מדי פעם, כשאני בחוץ... אבל אני מבודד רוב
היום...
"אתה מאמין שאי-פעם נהיה באמת חופשיים?", "אני חושב שיש סיכוי,
אסור לאבד את התקווה, אולי אם נהיה ממש ממש טובים, יתחשבו בנו
בסוף". אולי יש משהו במה שהוא אומר, אולי יש עוד תקווה בשבילי.
על כל כך הרבה דברים נאלצתי לוותר בחיים שלי, והרבה טוב לא
נשאר מהם, ואפילו את הדבר הכי חשוב לי בחיים, שזה חופש, אין לי
אותו, וזה מתסכל, ממש מתסכל...
והנה מגיעה מנת הנחת היומית שלי... הנה היא... הולכת לה,
היפיפיה, מתקרבת אליי, מחייכת... פעם ביום אני רואה אותה לשלוש
דקות בדיוק, כמו הצגה יומית... ואני מפשיט אותה במבטים שלי,
מדמיין אותי ואותה חופשיים, במרחבי הדשא, עסוקים במלאכת הדוגי
סטייל, כמו שאני אוהב, ולא מפסיקים לנוח לשניה, שוב ושוב, כמה
זמן לא היה לי זיון טוב, אחחח...
"תסתכל על הציפור הזאת, אחי, היא עפה לה חופשי, רואה הכול
מלמעלה, אף אחד לא תופס אותה, אף אחד לא קושר אותה, היא עושה
מה שבא לה, מתי שבא לה, כמה שבא לה", "ככה זה, היא חיה לה
חופשיה כמו ציפור ואנחנו סגורים כאן כמו חיות שפשעו פשע איום,
שהיו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, קורבנות של הנסיבות
והגורל גם יחד. מוטב שנשלים עם זה ולא נתלונן. מוטב שנסתכל על
מה שיש לנו ולא על מה שלעולם לא יהיה לנו. מוטב שנשמח
בחלקנו"...
הרבה חכמת חיים יש לו, לזקן הזה. רואים שהוא עבר הרבה, מאז
שהוא זוכר את עצמו הוא עובר מכלא לכלא, כך הוא מספר, טועם
מהכול פרט לחופש, בקושי רואה אור יום. אחד במצבו חייב לפתח
גישה חיובית ואופטימית לחיים, אחרת אתה יכול להשתגע... ואני
משתדל לשאוב ממנו כל פיסת תקווה, כל פירור אופטימיות, כל תובנה
שיכולה להעביר לי עוד דקה של שעמום ועצבות, מתוך אינספור הדקות
של הדיכאון שעוד מצפות לי בחיים...
טוב, הטיול שלנו בחוץ נגמר, וצריך לחזור בחזרה, לכלא, אני מקבל
מהשומר שלי סימן לחזור ומציית לו, כרגיל, בחוסר ברירה מוחלט,
בפנים אני מריח את אותו ריח של אותו אוכל שתמיד נותנים לי כאן,
כרגיל, שגם אותו אני אוכל בחוסר ברירה מוחלט, וכל מה שבא לי
לעשות זה לשים את הראש על הרצפה ולישון שינה ארוכה, בתקווה שלא
אקום ממנה...
ואם היינו יכולים לדעת על מה הם חושבים, יש סיכוי טוב שאולי
אלה הם חייהם של ההולכים על ארבע, המכשכשים בזנב, בעלי הפרוות,
של אלה שמתקשרים אך ורק ב"הב", על כל הטיותיה של המילה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
""אני שונא את
החיים שלי מאז
שפגשתי אותך!"


(מתוך "101
דרכים גרועות
לגמור עם
בחורה")


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/1/06 5:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בחור חדש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה