היא היתה הראשונה שלו, בגיל יחסית מאוחר, 18 וחצי, אבל הוא לא
מיהר לשום מקום...
רוב החברים שלו היו "מסודרים" כבר חודשים לפניו, אבל הוא רצה
שזה יהיה מיוחד, הוא רצה להראות לה שאכפת לו, לא לזיין לה את
הצורה, כמו שבחורים אחרים עושים, אלא לנהוג בה בעדינות, לנהוג
בה יפה, כמו ג'נטלמן, כמו שראוי להתייחס אליה.
חודש לפני זה, הוא ראה אותה באולם, ומאז לא יכול היה להוריד את
העיניים ממנה, היא היתה כל כך יפה וזוהרת, כמו שאף פעם לא ראה
אחת כמוה. היא פשוט ניצבה לה שם, קפואה, ונראה כאילו הזמן עצר
מלכת... כל כך מרשימה, איך אף אחד לא השיג אותה לפניו? או אולי
כן? אבל סוף סוף, אחרי הרבה חיפושים, הוא נדלק. הוא לא ידע אם
יש לו סיכוי להשיג אותה, הוא חשב שהיא לא בליגה שלו, אבל הוא
בכל זאת הצליח להשיג פרטים עליה: מה שהכי חשוב - היא היתה
פנויה.
"תשמע בן אדם, היא פשוט מדהימה. יפיפיה שאין לתאר, בחיים שלך
לא ראית דבר כזה! אני חייב להשיג אותה איכשהו ולהביא אותה אליך
כדי שתראה אותה", אני זוכר שהוא אמר לי, כשהוא חזר משם באותו
ערב, והעיניים שלו ממש נצצו. בחיים לא ראיתי מישהו מאוהב יותר
מאיך שהוא היה אז, ונדמה שכל יום זה רק הולך ומתעצם.
הוא השיג תמונה שלה ושם אותה אצלו בארנק, וכל פעם שהוא היה בא
אלי הוא היה מראה לי אותה, ואכן, היא היתה לא פחות ממדהימה,
בדיוק כמו ששנינו אוהבים - שחורה, קטנטונת, והיה לה הכל במקום,
כמו שצריך, גם מקדימה וגם מאחור. היא היתה חלומו הרטוב של כל
גבר מצוי.
לקח לו זמן, הוא עשה שמיניות באוויר, עד שהשיג אותה סוף סוף.
כל כך ריחמתי עליו תוך כדי לראות אותו עובר את כל מה שהוא היה
צריך לעבור כדי שהיא תהיה שלו, ומכשולים לא חסרו בדרך.
אבל בסוף היא היתה שלו, למרות שהוא שילם ביוקר כדי שזה יקרה.
חוץ מהכבוד העצמי שלו, שעוד איכשהו שמר עליו, הוא איבד הרבה
דברים, אבל היא היתה שווה את זה, ועוד איך. היא היתה שווה כל
דבר שהוא השקיע בשבילה. והוא השקיע המון. בניגוד לרוב הבחורים
הוא לא הפסיק להשקיע בה גם כשהיא היתה שלו. הוא מעולם לא לקח
אותה כמובן מאליו. בחור מיוחד, תומר, החבר הכי טוב שלי.
לכל מקום שהוא הלך הוא לקח אותה איתו. הוא היה מסתובב איתה בכל
מקום ואנשים היו מסתכלים עליה בהתפעלות, לא היה גבר אחד שלא
סובב את הראש אחריה. הם לא נפרדו כמעט בכלל, ולראות אותם ביחד
עשה לי טוב. סוף סוף לראות את החבר הכי שלי מאושר. מגיע לו.
הוא חלם על הרגע הזה שנה. איך שמחתי בשבילו.
הוא לא הפסיק לקרוא לה "בובה" ו"מותק", ולהרעיף עליה חום
ואהבה. גם בנוכחות אנשים, הוא לא הצליח להוריד את הידיים שלו
ממנה. קנה לה כל מה שהיא היתה צריכה ולא החסיר ממנה דבר. הכל
היה מוכן לנסיעה הגדולה. הוא נסע איתה נסיעות קצרות לכל מיני
מקומות אמנם, אבל למקום רחוק כל כך הוא עדיין לא לקח אותה. סוף
סוף, אחרי חצי שנה ביחד, הוא הזמין חדר בבית מלון באילת. הוא
התרגש כמו שאף פעם לא התרגש. דאג שיהיה לה כל מה שהיא רק
צריכה. בכל זאת, נסיעה של חמש שעות, זה לא הולך ברגל. היא היתה
יחסית שקטה בנסיעה, כמו שהוא אוהב, וחוץ ממוזיקה שהתנגנה לה
במערכת, זה היה רק הוא, היא, והכביש. הכל היה מושלם פשוט. לרגע
הזה הוא חיכה. עוד מעט הוא מגיע לסוויטה הכי מפוארת שהוא היה
בה מימיו...
הוא הגיע לחניה של המלון, ניגש לבחור שמחנה את המכוניות, ואמר
לו:

"אלה המפתחות של הבובה שלי", והצביע עליה, "תנהג בה בזהירות",
ונכנס לקבלה...