מה שאפשר לעשות עם כסף...

"מה זה היה?"
"מה?"
"לא שמעת כלום?"
"לא, תהיה בשקט."
הם תכננו את השוד הזה בקפידה חודשים על גבי חודשים. עשו תצפיות
חוזרות ונשנות על הבנק. הם ידעו בדיוק מתי מתחלפים השומרים,
באיזה מסלול הם מפטרלים, וכמה דקות יש להם לעשות את מה שהם באו
לעשות. הם לא ידעו בדיוק עם איזה שלל הם הולכים לצאת, אבל מה
שבטוח היה שזה סכום של שבע ספרות בשקלים, בכסף מזומן ואגרות
חוב.
"רמי, אני אומר לך ששמעתי משהו."
"מה שמעת?"
הם התלחשו ביניהם בשקט, מאחורי הקיר. הם כבר היו בפנים, בעזרתו
של שלמה, המנקה של המקום. הוא כבר דאג לתת להם מפתח לחדר
המכונות, ומשם הדרך לכספת הייתה קצרה. הכול נעשה באלגנטיות, זה
היה אמור להיות השוד המושלם. חודשיים של מאמץ, השקעה, דם, יזע
ודמעות, הגיעו לסיומם. עכשיו זה הדבר האמיתי. רק שניהם, מול
הכספת שמכילה את הכרטיס שלהם לצאת מכל הדברים שעוצרים אותם,
מכל הקשיים שהיו להם, מכל הדאגות, אל השקט והשלווה, אל אושר.
כרטיס הטיסה כבר היה מוכן להם למחרת בבוקר, הכול כבר היה ארוז
ומוכן, והלילה, אם לא יהיו הפתעות מיוחדות, זה הלילה שלהם. סוף
סוף הם הולכים לקצור את הפירות של העבודה הקשה שלהם.
כבר חודשיים שהם לא עוצמים עין מרוב דאגה. הם היו מאוד מחוברים
אחד לשני, ורצו מאוד להרגיש את טעמה המתוק של ההצלחה. רצו שהיא
שוב תחזור אליהם. פעם, לפני חודשיים, היה להם הכול, כל מה שהיה
להם חשוב באמת בחיים, אבל מאז שהם איבדו את כל מה שהיה להם,
החיים שלהם לא היו אותו הדבר. היה חסר להם דבר אחד חשוב: אושר.
בלי אושר, לא היה טעם לחיים שלהם. וכל האמצעים היו כשרים בשביל
זה. גם שוד בנק.
רמי היה בעל תואר ראשון בפיזיקה ובזמנו החופשי היה פורץ כספות
להנאתו, אף פעם לא של אנשים אחרים. מעולם לא גנב אפילו שקל מאף
אחד. ילד טוב ירושלים. הוא היה מומחה להרכבת כספות מגיל אפס
ותמיד מצא שיטות ודרכים חדשות להרכיב כספות מתוחכמות שאפילו
פורץ מיומן היה נתקע איתן.
"אתה חייב לאהוב את הכספת, חייב להתפעל מהתחכום שבה, מהיופי
שבה. אם תלמד לאהוב את הכספת, תוכל לפרוץ כל כספת בעולם. תיכנס
לראש של זה שבנה אותה, וכל כספת תיפתח בפניך כמו קסם", הוא
תמיד היה אומר. בשבילו זה היה הכי קל בעולם - אין כספת שהוא לא
ידע איך פורצים אותה, ותמיד הוא היה צעד אחד לפני כולם. את
הכספת הזאת הוא הכיר ממש טוב, ולא היה לו ספק שגם אותה הוא
הולך לפרוץ. היו לו בדיוק 12 וחצי דקות לעשות את זה.
"אני לא יודע, אבל זה לא נשמע טוב."
"תקשיב! הלילה הוא הלילה שלנו, מחר בבוקר אנחנו על המטוס והכול
יהיה מאחורינו. אל תדאג, יהיה בסדר."
אסי היה המוח מאחורי הכול. הוא זה שתכנן את המבצע לפרטי פרטים,
הוא זה שניתח, הוא זה שתמיד מצא פתרון לכל דבר. גם אם לא נראה
שום פתרון באופק, הוא תמיד היה מפתיע עם זווית שאף אחד לא ראה
לפניו. ביום הוא היה איש הייטק פשוט, לכאורה, אבל בלילה הוא
היה לומד, קורא ספרים, מרחיב את האופקים שלו, מתכונן לקראת
הרגע שבו הוא יצטרך לנקז את כל מה שהוא יודע ב-12 דקות וחצי.
שניה אחרי, זה כבר מאוחר מדי. שניה אחרי, האזעקה תפעל. שניה
אחרי, החלום שלהם אובד לנצח.
הם היו ידועים בעולם התחתון בזכות הידע והניסיון שלהם, אך
מעולם לא שיתפו פעולה, למרות שהציעו להם הצעות מפתות, וגם
איימו עליהם לא פעם. הם חונכו על אמת ויושר מגיל קטן. אנשים
טובים, תמיד אמרו עליהם כל מי שהכיר אותם. אבל הפעם, הפעם הם
עושים את זה בשביל עצמם.
למרות הלחץ של הזמן וכל מה שהיה מונח על כף המאזניים, הם היו
רגועים כאילו הם באמצע עוד אחד מהנסיונות שלהם בבית, קרים
כקרח. הם עשו הכנה מנטאלית ארוכה, ובמשך שנים הם למדו את רזי
הדמיון המודרך. הכול עבד בול כמו שעון. "הכסף ייתן לנו אושר,
הכסף ייתן לנו אושר", הם חזרו ואמרו יום אחרי יום, ודמיינו את
עצמם בעיני רוחם על אי יפיפה, כשאושר מלווה אותם לכל מקום. כל
כך חסרה להם... ההרגשה הזאת מלאה אותם...
"זהו... ששש... אל תזוז...", קליק, קליק, קליק, קליק! הדלת
נפתחה והם ראו מולם את המפתח לאושר, את החופש, את הכול. הם
רוקנו את הכספת לתוך שני תיקים שחורים שהביאו איתם, והתחילו
ללכת...
"זהו, יצאנו, עוד 20 דקות ואנחנו בבית". "אתה מרגיש את הדפיקות
לב שלי? הוא רץ על מאתיים קמ"ש!", "יאללה, היינו כאן..."
בדרך הביתה חלפה על פניהם ניידת, כנראה למקום השוד, אבל אסי
נהג בצורה רגועה ולא משך תשומת לב. סוף סוף הם הגיעו הביתה,
שמו את התיקים על הרצפה, והתחבקו במשך כמה דקות רצופות.
סוף סוף הכסף איתם! סוף סוף זה מאחוריהם! הם פתחו בקבוק שמפניה
שהכינו מבעוד מועד ומזגו לכוסות.
"לחיי אושר!", אמר אסי.
"לחיי אושר!", אמר רמי.
הם ספרו את הכסף שבתיקים במשך חמש שעות... היו שם בדיוק תשעה
מיליון שקלים. המשימה הושלמה.
רק עוד דבר אחד נשאר להם לעשות...
רמי הוציא את הפלאפון וחייג...
"הכסף אצלנו, תשעה מיליון, בדיוק כמו שאמרתם."
"ידעתי שאפשר לסמוך עליכם", אמר הקול מהעבר השני, "עשיתם עבודה
טובה, עשיתם את החלק שלכם. מבטיח לכם שנשמור עליכם ועל המקרה
בסוד, וכבר ארגנו לכם את הכול במדינה החדשה שתנחתו בה. לא
תסתבכו יותר עם העולם התחתון, מילה שלי."
"עכשיו אנחנו יכולים סוף סוף לראות את אושר, הבת שלנו?"