לקראת השעה היעודה הייתה נעם ישובה בתחנת האוטובוס, שקועה
במחשבות, משחקת עם שערה הארוך, מחלקת אותו בשתי ידיה, מאחורי
העורף, לשלושה פלגים, קולעת אותם במיומנות לצמה עבה ומניחה לה
להיפרם וחוזר חלילה.

נעם סיימה זה עתה תואר ראשון בפסיכולוגיה והתרגשה להיות הבוגרת
שהתקבלה, השנה, כחונכת מתנדבת ב''שלוותה''. היא הייתה סקרנית
לגבי סדנת ההיכרות והמפגש הראשון עם המוסד וחוסיו. רכזת
ההתנדבות, עידית, אותה לא הכירה, אמרה לנעם, בטלפון, לחכות
בתחנת האוטובוס של "דן" על כביש התערוכה, והיא, עידית, תעבור
שם, בפז'ו אדומה, ותאסוף אותה.

אחרי מספר דקות של המתנה הגיעה בחורה נוספת שהתיישבה בקצה
המרוחק של הספסל, מכונסת בתוך עצמה.

אחת המיומנויות שרכשה נעם במהלך הלימודים, כך הרגישה, הייתה
לקלוט בחושיה השונים מסרים לא-מילוליים שאנשים מפזרים סביב
עצמם, ולהבין לגביהם דבר מתוך דבר. נעם שמה לב שבכל פעם
שמכונית אדומה מתקרבת, הנערה השנייה נדרכת, והסיקה ששתיהן
מחכות, בעצם, לאותה הסעה, וכנראה שהנערה השניה היא חונכת
ותיקה. אך הנערה נראתה מרוחקת ונעם לא יזמה קשר.

ככל שהתארכה ההמתנה עוד ועוד, הגניבה הנערה השניה יותר ויותר
מבטים לשעונה. נעם ניסתה לרמוז לנערה שגם היא ממתינה לאותה
הסעה, בכך שהחלה, גם היא, להפגין דריכות לגבי כל מכונית אדומה
שהתקרבה, ובכך שהחלה, גם היא, להציץ בשעונה בכל הזדמנות. כל
זאת על מנת לאפשר לנערה לזהות זאת ולפתוח במעין דיאלוג
התנהגותי שישבור את הקרח. אך בכל פעם שעשתה זאת, הפנתה לעברה
הנערה מבטי תמיהה וחשש, והצטנפה יותר ויותר על קצה הספסל.
"מעניין איך ההתנהגות שלה מתקבלת אצל המטופלים?" שאלה את עצמה
נעם.

זמן האיסוף כבר עבר ופז'ו אדומה אין. הנערה השניה ישבה על
הספסל, מזמזמת לעצמה מנגינה לא מזוהה ומנדנדת את פלג גופה
העליון בתנועה קצובה קדימה ואחורה. משהו בתנועה הזו נראה מוכר
לנעם. פתאום נפל לה האסימון. הנערה אינה מטפלת. היא מטופלת!
עידית אוספת אותה לביקור שבועי במרפאת החוץ!

לבסוף עצרה לידם פז'ו אדומה עם שתי בחורות במושב הקדמי. הנערה
הזדרזה להיכנס למושב האחורי וכשראתה את נעם מתקרבת למכונית
ניסתה לסגור את הדלת. נעם הספיקה לתפוס את הדלת הנסגרת, ולדבר
אל תוך המכונית, כך שגם הנהגת, עידית, תשמע ותתרשם מן
המקצועיות. בקול המרגיע, המתנגן והילדותי ביותר שיכלה להפיק,
היא אמרה: "זה בסדר, גם אני נוסעת עם עידית לשלוותה". הנערה
החליפה מבטים מפוחדים עם הנהגת שאמרה: "זה לא בסדר ואין פה
עידית ובטח שאנחנו לא נוסעות לשלוותה".

נעם עזבה בבהלה את הדלת, והנהגת עזבה בבהלה את המצמד. הפז'ו
האדומה התרחקה בחריקת צמיגים.

בזמן שנותר עד שעידית הגיעה עם מונית, מתנצלת על האיחור,
הספיקה נעם, עוד ועוד, לקלוע לצמה ושוב לפרום, במחשבותיה, את
שלושת התפקידים ששיחקה זה עתה.