-הוא כל כך שנא את הרעש שזה עשה,מעין -"קחחח" שמעביר בו
צמרמורת כל פעם מחדש.
23 שנה הם נשואים,23 שנה והיא עדיין מגרדת את השרוף של הטוסט
עם סכין חדה שמשמיעה "קחחחח" שמעביר בו צמרמורת מההתחלה של
העורף ועד עצם הזנב.
לפני הרבה מאוד זמן,כל כך הרבה זמן שהוא בקושי זוכר,שהוא למד
בתיכון-הם למדו על עצמות,על החומר שממנו עשויות העצמות,לאן כל
עצם מתחברת ואיך אפשר להזיז את האיברים-את הרגל,את היד.גם
עכשיו היד זזה במהירות לכייון פניה ,הוא סטר לה בחוזקה-הסכין
נפלה והשמיעה "בום " חלש -הטוסט נשאר בידה, מסרב ליפול ורק
פניה נהיו אדומות מעוצמת המכה,דם נזל מאפה,
דם,הוא נזכר,מכיל כדוריות אדומות ולבנות ומוביל חמצן לכל אזורי
הגוף-לפני כל כך הרבה זמן-הוא בקושי זוכר.
הוא עזב בלי להגיד מילה ,נכנס לאוטו -שילדה, ברזל-וולוו
חדשה,שם את לאונרד כהן בטייפ- שירים כאלה -דיכאונים מהתחת-תמיד
גרמו לו מצב רוח טוב.
הוא לא ידע לאן הוא נוסע ,רק ידע שלאן שזה לא יהיה ,זה יהיה
מקום טוב ,כזה מקום שהוא רצה להגיע אליו כבר מזמן-תת מודע וכל
החרא הזה.
הוא הרגיש דיי מבואס שהוא השאיר את אשתו במצב הזה,לא נעים
בעידן הפולטיקלי קורקט ,אז הוא עצר ליד טלפון ציבורי(שכח את
הפלאפון)
הכניס שקל(למה היא לא עונה?!...)
הצליל לא השתנה ,צליל שאתה יודע שהאדם בבית ופשוט לא עונה
ניתק את הטלפון בחוזקה (שתלך לעזאזל)
נכנס חזרה למכונית (אולי אנסה שוב?)
והתחיל לנסוע...
הקלטת הספיקה להתהפך כמה פעמים עד שהוא עצר באיזה מסעדה
מסריחה,הוא לא יכל להגדיר ממה ,אולי קרני השמש שהתחילו לבצבץ
אחרי לילה שלם של נסיעה תרמו לריח הריקבון המבחיל ששרר
במסעדה.
הוא הזמין חביתה מקושקשת(היא תמיד עושה עין)
קפה נמס(היא שותה אספרסו קצר)
ולחם
הם הביאו לו את האוכל במבט מזלזל(עוד אידיוט-רק שישאיר טיפ
טוב)
הוא החזיר להם חיוך ממושמע
היה שם כל מה שהזמין -חביתה,קפה וטוסט -טוסט שרוף- הוא הרים
ברעד את הסכין והחל לגרד את השרוף- "קחחחח..."