אנשים נוסעים רחוק, לברוח מן הזמן
והנפש אשר שומרת את כל הנעקר ברוח
מקצה הסתיו, אל תוך נבכי הנצח
היא תבלע געגועים, ותוליד את הקרוע

זהו העצב אשר דהה ונזנח,
מעליו מרחפים רגשות אשם
זהו צונח מת כיגון גווע הנאנח,
מפלצת הזמן צדה כאן את הנאשם

מעל הגן הנסתר קפאה לה רוח הזכרון
בחיקה אווירת התמימות הצחה מן המוות
אך הינה שביל סמוי שנותר כאן, לאן יוביל
אל דרך סמויה, הסמויה מן האמת להאפיל

אל העצב אשר דהה ונזנח,
מעליו מרחפים רגשות האשם
אל הצונח מת כיגון גווע הנאנח,
מפלצת הזמן צדה כאן את הנאשם

נדהמים לגלות שאת הכאב לא ניתן להרגיע
וכבר קבר העבר נחתם בפרץ יגון הפספוס
המצבה תישא אל-על סליחה בלא ניסיון להגיע
ואפר השורשים יתעטה בחשאי, כשלא תחלום אתה לנוס

זהו העצב אשר דהה ונזנח,
מעליו מרחפים רגשות האשם
זהו צונח מת כיגון גווע הנאנח,
מפלצת הזמן צדה כאן את הנאשם