העיניים סגורות חזק חזק.
יש פרחים...
ציפורים מצייצות...
אנשים על עננים...
חיוך מרוח על הפנים...
הכל ירוק.
פסטורליות מושלמת.
אני הולכת, חופשייה, נהנית...
כל העולם ש ל י !
מחכה שאני אכבוש אותו!

ההשפעה מתפוגגת.
אני פותחת עיניים.
הכל קר.
קרירות ממתכת.
שקט.
החולצה לוחצת בידיים.

אין חלון.
רעש. השער נפתח.
צעדים כבדים מתקרבים ואיתם גלגלים חורקים.
הוא נעמד מולי.
אני בפינת החדר מנסה לברוח.
המחט חודרת. הכאב רגעי.

ושוב העיניים נסגרות...
הפסטורליות שלי...
השמחה...
החופש...
המקום היחידי שאני מוצאת בו שפיות.