חדרי הקטן ביער.
מבעד אורנים רוקדים,
פלומת אובך כחולה סגלגלה
מעט ורודה וגם אפרפרה,
שוכבת בלי ניע על הים,
פניה אלי,
מכסה  הכול,מסתירה את האופק,
כאומרת זה קצה העולם.

לפני השקיעה האובך נסוג
וחושף שעשועיה של שמש
היורה קרן אור אל פס כסף בים,
ומעל,עננים ארוכים וצרים,
רבדים רבדים,
בשלל צבעים,
חושפים כתם זוהר:פני האומן.

מסך החשכה יורד אט אט,
מאלים את ציפורי היער הקסום,
מקהלה של יבבות תנים
מבשרת  הסיום.
טיפות גשם כבדות יורדות
על נרקיסים מעולפים,
ניחוחות היער הולכים וגוברים,
מאיימים להטריף את הדעת.
עת לחלום.

בית אורן, 1994