|
דלית: זה רציף 7?
רוי: כן.
דלית: אז אתה אומר שאני במקום הנכון?
רוי: זה מה שאמרתי.
דלית: נהדר.
רוי: אני שמח בשבילך שזה נהדר.
דלית: אל תהיה ציני כל כך.
רוי: אני רוי.
דלית: אז מה?
רוי: מן הנימוס שתציגי את עצמך ולא תתקפי אותי.
דלית: אני לא תוקפת אותך. אני אפילו לא מכירה אותך.
רוי: אז אני מציע לך להכיר אותי.
דלית: ואם אני לא רוצה?
רוי: את לא מנומסת.
דלית: רוי נכון? (מגישה ידה ללחיצה) אני דלית.
רוי: וזה השם האמיתי שלך?
דלית: למה רוי זה לא שמך האמיתי?
רוי: (משיב ידו ללחיצה לדלית) בטח שזה שמי האמיתי.
(דלית ורוי משחררים זה את ידו של זה)
דלית: אז למה שאני לא אומר את האמת?
רוי: חשבתי שעיצבנתי אותך.
דלית: אתה לא יכול לעצבן אותי. אני אפילו לא מכירה אותך מספיק
בשביל זה.
(קול צופר רכבת נשמע ברקע)
דלית: זאת בטח הרכבת שלי.
להתראות רוי.
(דלית עולה לרכבת ורוי מנפנף לה לשלום) |
|
|
א: "אריאל
שרון
יביא שלום."
ב: "שיביא.
ושימצא גם
את
החברים שלו
בדרך..."
שיחה
אופטימית על
המצב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.