מכליות של דיו,
ראשים ערופים,
בדלים ובקבוקי שיכר.

לכשאשתחרר מאחיזת המציאות,
בתום הצעידה בשוליי השוליים
ואכריזה על בואו של הגדול.

הוא אשר אינו שואל
ואינו עונה.
ואיש לא יוכל בו להבחין ולהפרישו
מן הקהל.
יצעד בצעד עקלקל על גבי האריחים
בכדי לבשר על קץ הליכי סופו של העידן.

במכלים הוא ישתמש
ויטמא את כל שלא נטמא
ויחלל את כל שהתקדש
באמונה טפלה
של דור חדש.

הוא יזקק את מי הים המזוהם,
משתן ושאריות של מוצרי צריכה בזויים,
כדי להשיט ספינות שעשועים אל האוקיין
להטביע בו זקנים וילדים.

חרפה תיפול על כל,
שלווה שהיא אנמיה דיסטופית.
ובאוטופיה אופורית נצעדה יד ביד,
כתף אל כתף
אל הולוגרמת השקיעה שמרחוק נשקפת.

אני והאוליגרך.