הלילות הלבנים האלה שאתה מת לישון, והשינה מתרחקת ממך מרחק
שנות אור, ואז אתה ניגש למקרר לוקח את היין הזה שבמקרה נשאר
מראש השנה, וחושב שזה בטח מה שיעזור, אומרים גם בריא, גם מוריד
כולסטרול, אז למה לא?
ככה איך שאתה לוגם את הלגימות הטעימות, ואם כבר לשתות אז למה
לא בגביע המיוחד הזה של החג גם בשביל הכיף והאוירה, גם בשביל
שירי החינה אצל השכנה, שיהיה במזל אתה אומר ומתנועע לקצב
הטרבוקה הפחים והלילילילי של המארגנת התימניה ומצטרף מהחדר שלך
לחגיגה, ואם כבר חגיגה אז יש גם ליקר שוקולד, שתה שתה בהנאה,
ולאט לאט היין והשוקולד הזה המתקתק עולים לך לראש מחלחלים
לנשמה ובום, מכה בראש, הנימים מתפוצצים וכמו נמלים שמלקטות
בחריצות שאלות עברים הווים ועתידים, זכרונות מזכרות טובים
והפכים, שמחות דמעות מכאובים מתבלבלים, דאגות חששות חיפושי
פתרונות, חתונות וזכרון של תאונות, קשרים והתרים מתערבבים להם
ומתעצמים ומתחזקים, ואתה היין והשוקולד חוגגים במערבולות של
חלומות בהקיצים ומציאויות, ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
ההיי והדיכי מתערבבים ורוקדים בזוגות, רצית לישון? הם לוחשים,
הנה עוד רגע ואתה נופל לקרשים מותש מדמעות מצחוקים והילולים,
אז מה אתם אומרים? יין ושוקולד ישמחו לבב אנוש? או שהם נותנים
לך מכה בראש?
ינאור 2006.
|
