בכל יום אסיח את דעתי,
ומבטיי יופנו לצדדים,
אך לעת ליל זה אט אט ממלא,
מתמודד עם האמת שבפנים.

שבועיים עברו, ויופייך לא פג,
נושא אני אותו בקירבי,
כשאת מרוחקת, איתו אתמודד,
ועם הגעגוע אשר בליבי.

בכל יום לעת ערב,
הפצע שלך יפתח לו שוב אצלי,
ואין מי שיסגור או מי שיאחה,
ואת כבר לא תקשיבי לקולי.

מתאפק בכל יום לשאול לאושרך,
ולשמוע את קולך המיוחד,
אך אדע שברגע שתגיע התשובה,
אתעצב, כי מקומי נפקד.

הגשם הראשון הופיע השנה,
אבל הוא היה כל כך מופנם,
וזה רק הריח שנשאר אחרי,
ובחור אחד נובל ומוקסם.