יושב עם כולם אבל לבד, כולם לבד אבל ביחד.
כל אחד עסוק בעצמו, בחיפוש ובתיסכול בכל מקום הם מחפשים את
המשיח שיגיע ויביא איתו את החלק החסר שישלים את החיים האלו.
הוא יבוא ויביא איתו שלווה ויקח את כל הרע ויתן רק שמחה.
אבל הוא מאחר לבוא ואין שום סימן להגעתו.
אני מסתכל על כולם איך הם שקועים בתוך עצמם וחוזרים לעולמנו רק
בשביל להביא עקיצה או שתיים.
אני רואה איך שהמשקאות זורמים והאנשים אוכלים.
הם מנסים להשכיח את הסבל על ידי כך שיגרמו עוד סבל לאחרים.
ואני רק יושב וחושב. אני מסתכל על כל אחד ורואה את כולו. אני
רואה לעומק ולרחוב  וכל מה שמסתתר מתחת לפני השטח והם עדיין לא
רואים זאת. אני רואה איך המשקאות נהפכים לארס, והעקיצות
לקוצים.
אני רואה אותם סובלים ולא יכול לעזור להם וזה מעציב אותי כי
אני יודע שהם יסבלו לנצח כי הם לא מסוגלים להבין למה הם
סובלים.
כמה שהם מחפשים את האושר והשקט הם בכל מקום חוץ מהמקום שבו הם
נמצאים, עמוק בפנים.