ראיתי אותה, רוקדת, רוקדת...
מחייכת ומאירה, רק בה הבחנתי, מבין רבבות סובבים.
ביישן, המשכתי בהיחבא
לסקור דמותה מהצל.
בסופו של דבר ניגשתי.

"שלום, רוצה לרקוד ?"
שאלתי בחיוך נחמד.
הפנתה מבטה אליי.
מקפיא ! מבטה כמעט וחלף דרכי,
דוקר ומלא חשיבות עצמית.

"לא נראה לי", ענתה בזלזול,
ובאותה שניה כבר לא האירה.
מעורפלת נעשתה, ונטמעה בקהל.
הייחוד שראיתי בה נעלם
ונשאר רק רושם, חצי זיכרון.

פניתי משם, מאוכזב רק חלקית.
למה ציפיתי, כשאין היא מכירה אותי ?
אך לתגובה כל כך קרירה - מזה הופתעתי.
כנראה טעיתי, במבטי מהצד,
וייחסתי לה בטעות איכויות במוחי.

המשכתי בשלי, הולך ומחולל,
נעלמה מעיניי כשם שהופיעה.
רק אחר-כך, ניגש אלי מכר שלה בהיחבא
והתפלא באוזני מדוע לא ניסיתי-
הרי הסתכלה היא עלי מאותו הרגע.

"הסתכלה היא עלי ?! בשביל מה ?"
שאלתי אותו בבלבול.
התברר שכן הייתה היא מעוניינת,
אבל הפגינה אדישות לשם העצמת החיזור
וכדי שלא תראה נלהבת יתר על המידה.


Playing hard to get  עובד רק כששני הצדדים
מכירים את חוקי המשחק, ומתנהגים בהתאם.
אני, פשוט למדי, לעולם לא הבנתי אותם,
ולכן גם לא קלטתי מהצד השני,
שהרי בשבילי- חוסר עניין מופגן מסביר את עצמו.

מי יודע מה היה יכול להיות
אם לא הייתה מעמידה פנים ?
אולי שנינו היינו מוצאים
את מה שחיפשנו זה בזו
והיינו מאושרים.

המשחקים המפגרים הללו... מישהו נהנה מהם ?!