בוא ילד, צלול איתי אל תהומות השיגעון
צנח בחופשיות וללא כל חשש אל ממלכת הטירוף
בוא ילד, נשבור את כל המוסכמות וניצור מוסכמות אחרות,
כאלה מוסכמות שהצדק שולט בהם
הטוב הוא זקוף קומה ולא פגוע, הולך בביטחון,
כזה ביטחון שגם המחר יהיה נפלא, נפלא יותר משהיה היום.

לאן אתה הולך ילד?
לא לא, לא צלילה למים עמוקים
לא צניחה מגבהים קטלניים.
רגע לצלול, לצנוח ולשבור כן ילד
אבל לא בעזרת הגוף, בעזרת המוח והדימיון.

בוא נראה מה יכול להתרחש אילו נגיע לתהומות כאלה
איך יהיה לנו בממלכת הטירוף.

קשורים, חבולים מנודים ונבדלים מהחברה ילד.
אבל מה, הצדק איתנו.

צדק, הוא מושלם או לא?
לי נראה כי כל עוד יש אי צדק אין צדק.
אולי ההפך הוא הנכון ילד?

בסך הכל חצית את הקו
אתה בין לבין, דרכת על הקו האדום וראית צד אחר
פחד
פחד מעצמך מהעולם מהסביבה
נגעת באלוהים שלך, רק שהוא היה בצד השני
בצד שלו, בצד שאסור לך להיות כי זה שלו

זה נכון בהחלט בחרת בדרך הקשה לחיפוש ההשלמה והצדק שלך
אין ספק בזה בכלל.
אבל יש דרך קשה יותר מהדרך שבחרת
היא דרך של שפיות המחשבה ושפיות המעשה.

לא השפיות שלנו, השפיות של החברה
זאת שקובעת מהם הגבולות המותרים והאסורים.

זאת החברה שיכולה לסגור כמעט כל אחד בבית חולים לחולי נפש
רק משום שזעק חזק חזק... צדק, שפיות ואמת.

חזור ילד שלי, אסור לדרוך על הקו האדום, משם לא משיגים תוצאות
משם לא משנים עולמות.

כן ילד זה נכון בתהומות השגעון ובמחשכי הטרוף
יש הרבה צדק ואמת
רק כי משם הזעקה לא נשמעת.

חזור ילד, בוא ילד.