פעם, לפני הרבה הרבה שנים, במדינה רחוקה רחוקה, היה אדם שחי
לנצח. הוא היה אדם אומלל מאד, כי קשה לחיות לנצח, אבל הוא ניסה
כמיטב יכולתו.

פעם, הוא פגש פרפר, ושאל אותו: "פרפר, אתה הרי חי לא יותר
מיממה. אנא אמור לי, כיצד זה?"
אבל לא עברה יממה, והפרפר מת, והאיש בכה בכי מר. לא כי היה חבל
לו על הפרפר... הוא קינא בו.

פעם אחרת הוא פגש עורב, ושאל אותו: "עורב, אתה הרי חי יותר
ממאתיים שנים... אנא אמור לי, כיצד אינך משתגע?"
והעורב, בלי לענות לאיש, קרא קריאה רמה ועף לו משם, והאיש הבין
שהעורב אכן השתגע.

פעם הוא פגש דרקון, והוא שאל את הדרקון: "דרקון, אתה חי לנצח,
כמוני, אבל כל אלף שנים אתה שוכח את כל חייך ומתחיל מדף חדש,
כדי שתוכל לשרוד את נטל השנים... אנא, למד אותי!"
והדרקון עמד ללמד אותו, כי הוא היה דרקון נחמד מאד, אבל אלף
השנים הגיעו לקיצן, והדרקון שכח הכל - את האיש, ואת הקסם, שהיה
עליו ללמוד מחדש.
והאיש היה כל כך אומלל, כלכך מאוכזב, שהוא מת מצער.
והוא היה מאושר.