השמיים האפורים
שוב השילו מעצמם ממטרים כבדים
לא יכולנו להימנע
הלחש הקיף אותנו
עד שלא יכולנו
לא להיכנע
איתך אני שוב ילד
שמגיח מתוך השלוליות
בזמן שעבר
לא היתה לי ברירה
להניח לך את הרגע
אולי לבקש שנית, שלא תחדלי
ואיתך אני שוב ילד
ההולך בין הטיפות
נסגר בתוך מעיל
לא מראה פנים, לא מוציא ידיים מהכיסים
חוצים רחוב ריק
ואת בדמיוני רוקדת
נשף פריזאי, מן המאה שעברה
באמצע רחוב ללא מוצא
רק שנינו שם,
הממטרים לא נותן לנו לעזוב
מטוסים קטנים, שטים מעל
ואיתך אני שוב ילד
מהפחד עד הצעקה
את הגבר שבי הכרת וניסית
עד שפג תוקפו בעינייך
לא יכולנו להתכחש לכך
רק אותך מקיף בידיים כבולות
נקיות מדמעות, בלי דממה
איתך אני שוב ילד
בתוך שלולית גשם
שלא נותנת לנו לחצות רחוב ללא מוצא
אולי אביט בך, עד שמשהו יתלכלך
אולי אעמוד בצד
כמו מי שמבקש להיות גבר |
