שחר גיליס / לעולם |
שבה אני מתמרדת.
אתה מחזיק את היד,
שאני מתעבת.
אתה מסתכל מעבר לכתפך,
ועיני נתפסות בעיניך,
כביכול לאלפית שניה,
ולבך וליבי,
לעולם לא יהיו עוד,
כפי שהיו,
כי חץ האהבה המורעל,
כבר פגע בנו פעם קודם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|