כשהעליתי את סחלב אהבתך
אל מול פני ולגמתי את אגלי הטל
שמעתי את אנקת תאוותך
העולה ממעמקי גרונך.
כששרביט זהבך העלה בי מנגינות
מתוך מנהרות בטני
זרמו בתוכי והביאוני עד לצעקה
אשר הייתה כשתיקה הגדולה.
והייתי בתוכך והייתי אצלך
יפות היו עינייך ושחור שיערך
הסתרתי פני בעמקי צווארך
פוחד שקולי הרועד יפריע ליופייך
ונכנעת בי ונפלת לרגלי,
ועטפתי אותך בבשרי הלבן,
ועליתי אליך אל שאהבה נפשי
נאנקת תחתיך נאבקת בגלים
ואני האיש שאלייך הלכתי
ובך נשארתי
עד כי טיפת חלב אחרונה
אותי הרעידה
ולא נותרה בי הדממה.
וכשהגלים עולים ויורדים
כגאות ושפל
מתנפצים אל קונכיית אהבתי
מרעידים את הפנינה
שהיתה שבויה במגדלי. |
