אחוז בי אל תניח לי ליפול,

אחוז בי אני נופלת לתוך השאול,
כולי מתפוררת
וכבר לא על ידי הגורל,
לא על ידו של האחר,
זוהי רגלי שלי שסיקלה את הליכתי,

עולי כבד מנשוא,
מרירותי מושכת אותי מטה,
כאבי קורא בשמי,
נשמתי כלואה אי שם עמוק בתוך תוכי
קרועה בגופי,
ליבי,
התייאש, נחלש,
כבר שנים שעולה מדרגות אינספור,
אחוז בי אל תניח לי ליפול,

חסרת דמות חסרת צורה,
תבנית חלולה,
ובתוכה נשמה כלואה,
ללא פנים,
ללא רצונות ללא עקרונות ללא פחדים,
נטולת חיים,

תבנית אשר לכול אורכה צלקות נפשיות,
שנעשו על ידיי חיות,
ואותה תבנית ברצפה נותרה,
כולה הרוסה ואף אדם שעובר לא עוצר לידה,
חולף על פניה ודורך על תוכנה
ושום דבר עוד  לא נותר בתוכה.

העלים מנגנים,
הרוח רוקדת
ואותה נשמה עדיין סובלת,
אין היא מאושרת,
היא מתייאשת, נחלשת, מתפוררת...
צונחת ונופלת ...
אחוז בה אל תניח לה ליפול,

כבר חדלתי מלנשום,
ריאותיי התאדו,
ליבי הינו קופסא חלולה שכבר לא מכילה דבר בתוכה,
כבר שנים שחדל מלפעום, חדל מלחלום
רק שקט וריקני,
צל של מה שהייתה פעם נשמתי.
של מה שהייתי אני.

שקטה אך איננה שלווה,
כבר לא מקווה,
לא מצפה,
כבר איננה ילדה,
כבר איננה .
נחנקה על ידיי מכאוביה ,
על ידי ידיה ,
דוחפת היא אותי כעת מטה...
מטה...
אחוז בי אל תניח  לי ליפול ,
אך אתה אינך שומע
ואני...
צונחת לי מטה לתוך השאול.

ובמקום שהיה מונח פעם ליבי,
כעת יש חור אחד שחור.