לשרלוק, האחד והיחיד
בס"ד, יום חמישי י' תשרי תשס"ב (מוצאי יוה"כ תשס"ב).
יקירי, אני אוהבת אותך היום יותר ממה שאהבתי אותך אתמול, פחות
ממה שאוהב אותך מחר. משוואה מתמטית שכזו שתלויה בגורם האחד
והיחיד שהוא אתה.
אני אוהבת אותך היום יותר מאתמול כי רק היום גיליתי עליך אלפי
פרטים חדשים ובלתי נחוצים שעושים את כל ההבדל. אני אוהבת אותך
היום יותר ממה שאהבתי אותך אתמול כי רק היום גיליתי את החיוך
שלך כשאתה מתעורר. אני אוהבת אותך יותר היום כי רק היום
התעוררת לידי. אני אוהבת אותך יותר היום בגלל שאמרת "אני אוהב
אותך". אני אוהבת אותך יותר היום בגלל שהמשפט הראשון שאמרת היה
"אני אוהב אותך". אני אוהבת אותך יותר היום בגלל שהעיניים שלך
נעצמות רגע לפני שאתה מתמכר לנשיקה. אני אוהבת אותך יותר היום
בגלל שאתה מתמכר אלי. אני אוהבת אותך יותר היום כי רק היום
שמתי לב איך אתה מוצא את אותי כשאני מאבדת את עצמי. אני אוהבת
אותך יותר היום כי רק היום שמתי לב איך אתה מוצא את שנינו
כשאנחנו הולכים לאיבוד. אני אוהבת אותך יותר היום בגלל הדרך
שבה אתה מנחש מה קרה עוד לפני שאני מנחשת שקרה משהו. אני אוהבת
אותך יותר היום בגלל שהכנת לי שוקו עוד לפני שביקשתי. אני
אוהבת אותך יותר היום בגלל שידעת מתי בדיוק אני זקוקה למינון
יתר של מרשמלו. אני אוהבת אותך יותר היום כי רק היום הבחנתי
בדרך שבה אתה עוטף אותי בשמיכה לפני השינה, שלא אתעורר מהקור.
אני אוהבת אותך היום כי רק היום גיליתי איך אתה עוטף אותי
באהבה לפני שאני יוצאת החוצה, שמא אצטנן. אני אוהבת אותך יותר
היום כי ראית אותי בלי מסיכות האיפור ונשארת. אני אוהבת אותך
יותר היום כי ראית אותי בלי מסיכות השנינות ונשארת. אני אוהבת
אותך יותר היום כי ראית אותי ואהבת אותי למרות ובגלל זה.
אני אוהבת אותך היום יותר ממה שאהבתי אותך אתמול, קצת תמוה
בהתחשב בזה שאתמול חשבתי שאני הכי הכי אוהבת אותך בעולם. בכל
יום אתה מלמד אותי כיצד להגיע לגבול הסיבולת שלי, עד הקצה וקצת
יותר - וכל זה בלי ליפול. אני רוצה לצרוח: "תראו, בלי ידיים,
בלי ידיים!" אני עוברת מעל התהום של התום בלי חוט ביטחון, בלי
רשת שתמנע את צניחתי האחרונה, ועיניי מרוכזות במטרה הסופית.
הקהל לא יצליח לראות ולו שבריר של פחד על פני, למרות שאני
מפחדת, לא מעוצמת הנפילה כמו מהעובדה שאם אפול - משמעות הדבר
שלא אגיע אליך. |