אלכס אנושי / פרוסות-פרוסות |
סוף - סוף
את ה"טוי-בוי"
הגשת על מגש כמנחה
את עצמך
פרסת לפרוסות עבות וגסות
עם קליפה שרופה וקשה.
נעצתי שיני
ובאחת נשברו כולן
ומאחר שאמרת:
"אני אוהבת את זה קשה וזמין"
נותר לי רק ללוש אותך בפי
כמו סבא דוד מבית האבות
שלא מוותר על פרוסת לחם שחור
עם הקליפה כמובן,
לפני השינה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|