יצחק רייויט / הים הזועם |
בעת שקיעה,
בריזה קלה דש בגד דקיק תניע
את מגיעה.
בת ים קטנה נוטפת פניני נתזים
כיין ,
כצללית לא מוכרת אני כסומא
שמש בעין.
מחייכת אלי בת שחוק של סוד
בשפתיים,
מפנה גופך הענוג ורצה עמוק אל
תוך המים.
גלים מתנפצים אלי חוף ברעש
לבן ופועם,
את אינך, נעלמו נצנוציך בים
הזועם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|