אני מנסה להסביר שההתנצלויות מיותרות
מי שמת כבר לא יכול לסלוח.
ואין טעם להבטחות
כשכבר יש כל כך הרבה לשכוח.
אתה אומר שלא תשקר יותר,
לא תכאיב,
ותמיד תספר את האמת.
אני שוב אומרת,
אתה לא יכול לפגוע במשהו שכבר מת.
בי.
כשאתה מסתכל עלי,
עיניך עיוורות לגווני הכחלחל
כשאתה מלטף אותי,
ידיך לא מודות שגופי קשה וקר
כשאתה בתוכי,
ליבך מכחיש שליבי כבר עצר.
אתה שואל "למה את צוחקת?"
אני אומרת "אתה מעדיף שאני אבכה?"
אני שותקת
ושומרת לעצמי סודות,
מי שמת כבר לא יכול לבכות.
18.9.05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.