יש לי חשכה מובנית.
נקודות שבירה בנסיקה,
הוראות (כושלות) לגאולה.
יש לי
פרחי דמדומים בגינה
(אלו שגדלים לאורך נצח
וקמלים בלילה אחד
לאור ירח מלא
תובנה.)
יש לי
חומר עיצובי,
חימר רך שמגלים
ביום שישי אחר-הצהריים.
ויש לי את מה
שאין לי.
מרקם,
מאוד מסויים,
שקצות האצבעות אינן יודעות.
שיחה שלא התקיימה
מעולם.
תבניות יציקה חלולות,
עברתי בהן את
הגשמים המחזוריים של
הקיץ.
נדמה כמאה קייצים.
הנצחיות אינה נוטה לטעות,
כלל
אינה נוטה,
הספירה התנועתית המונעת
מעצמה.
בקרים בהם השמש
כמעט מאירה.
יש לי.
בין השמיכות.
פסים מדומים של
בורדו.
חום אנושי נזיל,
תלוי כשעות של
חסד.
שקט קצוב,
מכתיב אותות מורס,
שפה שאיני רוצה ללמוד.
יש לי
ציפייה
ממוסמרת אל הקיר,
מסדרונות רחבים של
קרבה אפשרית,
אני עוד צובאת על דלתותיהם,
זרועות עייפות מלהושיט,
ויש לי אותך.
מובנית מלשון-לבנות,
מונעת מלשון-להניע |