(לעינת, שתמיד תהיה הכי מיוחדת)

כשקמתי בבוקר, פתחתי את הברז, אבל לא יצאו ממנו מים. הברז
התחיל להשתעל, כמו שרק ברזים יודעים, ואני ציפיתי לראות נחל של
חלודה זורם מהצינורות העתיקים.
במקום מים, התחילו לזרום מהברז מילים. מילים ארוכות, מילים
קצרות, מילים שמנות ורזות - כולן יחד ירדו בעצלתייים מן הברז,
התעכבו קצת בכיור והתאספו שוב כדי לרדת בחור של הביוב. כל מי
שהיה רואה את המילים האלה, היה יודע שהן נהנות מההרפתקה הזאת,
במיוחד בגלל שהן יודעות איפה נמצאות החברות שלהן באותו זמן -
בעבודה. מילים עבדו בכל מיני מקומות - בספרים, בעיתונים, ואלו
שהיתה להן פרוטקציה, עבדו בשלטי חוצות. אבל המילים שיצאו מהברז
שלי לא היו בעבודה. הן נראו יותר כמו מילים בטיול שנתי.
היתה לי ביד כוס, וחשבתי לנסות ללכוד בתוכה חלק מהמילים. קרבתי
אותה אל הזרם, ומלאתי אותה כמעט עד הסוף. המילים הסתדרו בתוך
הכוס ויצרו שם סיפור נפלא, על נסיכה וארמון ודרקון ואביר. לא
נעים לי להגיד, אבל לא הבנתי את כל המילים בסיפור, וגם לא היה
לי כח ללכת למילון. אז במקום, הושטתי את הכוס אל שפתי,
ובעיניים עצומות שתיתי את הסיפור. לסיפור היה טעם מוזר, כמו
הטעם שיש לדמעות של אושר. מלה אחת, די ארוכה, נתקעה לי בגרון
וכמעט נחנקתי בגללה. נדמה לי שזו היתה "אלטרנטיבה", או משהו
כזה, אבל אני לא יכול להיות בטוח. בכל אופן, המשכתי לעמוד ליד
הברז ולשתות כוס אחר כוס, סיפור אחרי סיפור. הייתי בעולמות
אחרים, ראיתי דברים שיש רק באגדות. צחקתי ובכיתי, אהבתי ושנאתי
- הכל בקוקטייל אחד ובעיניים עצומות.
אחרי שהתערבבו לי בבטן הרבה מאוד מילים, חשבתי מה אפשר עוד
לעשות איתן. ואז, גיליתי שאם אקח הרבה מילים ואנסה לשחק בהן,
אוכל להרכיב כל מיני סיפורים משל עצמי - לכל סיפור צורה משלו,
גיבורים משלו וסוף שהידיים שלי עיצבו. ההרגשה היתה כל כך טובה,
שמיהרתי לאסוף לי גושי מילים ולהכין מהן כלים שיעזרו לי
בחיים.
מקבוצה אחת של מילים הכנתי חרב. מילים אחרות לשתי בצורת חץ,
אותו משחתי בחומר הסודי של קופידון (גם הוא, אגב, עשוי ממילים
- ואל תאמינו אם אומרים לכם אחרת). המילים המשיכו לזרום, בקצב
איטי אך אחיד, ואני לא הפסקתי למצוא להן שימושים.
בערב, לפני שהלכתי לישון, אספתי את כל שאריות המילים שניתזו
לצדדים, וכתבתי מהן את הסיפור הזה, רק כדי למנוע בזבוז של
אותיות יקרות. אחר כך סגרתי את הברז והלכתי לישון במיטה החמימה
שלי. התכסיתי בשמיכה של מילים, אלא מה?

כשקמתי בבוקר, פתחתי את הברז. נורא התאכזבתי כשטיפת המים
הראשונה פגעה בכיור.