[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רונן איי
/
אני והמצפון

אנחנו צועדים בשביל, אני והמצפון.
השביל ישר וארוך, לצידנו דשא ונחל.
הדשא ירוק ויפה, הנחל נקי וזך.
אסור לדרוך על הדשא ואסור להיכנס למים
אומר לי המצפון, אך במים שוחים אנשים,
ועל הדשא שוכבות עלמות צעירות,
למה זה אסור? אני שואל את המצפון,
והוא משיב: ''יש כרישים במים ונחשים על הדשא.''
אז מה עושים שם כל האנשים? שאלתי,
"עזוב אותם" הוא עונה לי.
"תישאר איתי ויחדיו נגיע למקום בו הדשא ירוק יותר ורך יותר,
מקום בו המים צלולים ואין שם כרישים, תישאר איתי ואני אקח אותך
לשם, תסמוך עליי"

אנחנו צועדים בשביל, אני והמצפון.
פתאום מופיע זאב והמצפון נעלם,
הזאב נושא שלט ועליו כתוב "תאונות דרכים''.
הזאב מביט בי, ואני לבד.
הוא מביט בי ואומר "לא היום" וממשיך ללכת.
המצפון חוזר, לאן נעלמת? שאלתי,
"מצטער אבל אני פוחד מזאבים" השיב.

אנחנו צועדים בשביל, אני והמצפון.
"אסור להביט אחורה" אומר לי המצפון,
אך אני מביט ורואה איש נוסף צועד ביחד עם מצפונו,
הוא מביט בי ומחייך, פתאום נעלם מצפונו, ומופיע זאב,
הזאב מזנק על האיש וטורף אותו, אני מחפש את מצפוני אך לא מוצא
אותו, האיש מת והזאב רץ לכיווני ונעצר במרחק של חצי מטר ממני,
הזאב נושא שלט ועליו כתוב "פיגועים".
הזאב מביט בי ואומר לי "לא היום" וחוזר אחורה.
המצפון חוזר, שואל אותי לשלומי ואני משיב שהכול בסדר.

אנחנו צועדים בשביל, אני והמצפון.
אני עוצר ואומר למצפון חכה פה אני קופץ למים וחוזר,
"לא!!!" צועק המצפון, "אל תישבר, הדרך אולי עוד ארוכה אך בסוף
אתה תודה לי."
להודות לך? שאלתי, אנחנו צועדים בדרך מלאה בזאבים, בכל פעם
שמתקרב זאב אתה נעלם לי, בכל רגע יכול לזנק עליי זאב ולעולם לא
אדע את תחושת הדשא והרגשת המים, אתה מזהיר אותי מכרישים
ומנחשים אך אתה מוביל אותי בדרך מלאה בזאבים, מה אתה רוצה
ממני?
"אני לא יכול להגן עליך מפני זאבים,
זה לא תפקידי.
מישהו אחר עושה זאת.
אני פה בשביל להרחיק אותך מהנחשים ומהכרישים,
אך גם מהם אני פוחד, אם יתקוף אותך כריש או נחש, לא אני הוא
שיגן עליך."
יש מישהו שמגן עליי מפני נחשים כרישים וזאבים? שאלתי,
"יש, אבל גם לו יש פחדים והוא לא יהיה שם תמיד בשבילך".

אנחנו צועדים בשביל, אני והמצפון.
השביל ארוך, הדרך קשה, הזאבים רבים, לפעמים אני נופל אך מיד קם
וממשיך ללכת. כל הזמן אנשים דורכים על הדשא, כל הזמן הם נכנסים
למים ואני ממשיך ללכת. פתאום מגיע זאב והמצפון נעלם ולזאב אין
שלט.
הזאב מביט בי ואומר אתה לא מפחד ממני?
אני:  כן, אני פוחד אבל כבר מתחיל להתרגל אליכם,
זאב: אתה יודע מה אני מסוגל לעשות לך?
אני:  כן, אבל מישהו שומר עליי.
זאב: אני לא רואה פה אף אחד,
אני : אז למה אתה לא תוקף?
זאב: אתה חושב שהוא ישמור עליך לאורך כל הדרך?
     הרי אתה רואה כיצד חבריי טורפים את חבריך מדי יום.
     הסיבה שהמצפון נעלם בכל פעם שאני מופיע היא בגלל
     שהוא לא אמיתי ואנחנו כן. הוא קול פנימי שנוצר
     מהחינוך שקיבלת ומהשביל בו צעדת.
מדי יום אני טורף טיפוסים כמוך ואתה יודע מה המשפט האחרון שהם
אומרים לפני שאני טורף אותם? הם מבקשים לדרוך על הדשא ולשחות
במים, אך אני משיב בשלילה וטורף אותם. יכול מאוד להיות שבאתי
לטרוף אותך עכשיו ויכול להיות שלא, אבל אני מוכן לחרוג ממנהגי
ולתת לך אפשרות לדרוך על הדשא ולשחות במים לפני שאשיב לך על
השאלה האם באתי לטרוף אותך או לא.
הסתובבתי ורצתי לדשא, הדשא היה רך ונעים, הבחורות היו מדהימות
ורק המצפון עמד על השביל והביט בי במבט מאוכזב מרחוק.
פתאום ניגשה אליי בחורה צעירה והציעה לי להיכנס איתה למים,
חייכתי אליה וביחד רצנו למים, המים היו חמים ונעימים, יצאנו
מהמים לאחר שחיה קצרה והיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ורוצה רק
אותי, חשבתי לעצמי, היא מאוד חמודה אבל אני לא אוהב אותה והיא
לא האחת בשבילי, המצפון היה אומר לי לומר לה זאת, אך למצפון
אסור לדרוך על הדשא והוא רק מביט בי מרחוק ודואג. חייכתי
לבחורה ואמרתי לה שאני אוהב אותה, שכבנו על החוף ואח"כ החלטתי
להיכנס בשנית למים.
נכנסתי למים והתחלתי לשחות, פתאום הופיעו כרישים, ניסיתי לברוח
אבל כבר הייתי עמוק במים, הם הקיפו אותי ולא היה לי לאן לברוח,
מרחוק ראיתי את המצפון בוכה, ואת הדרך נחסמת. חומה גדולה הגיחה
פתאום וחסמה את הדרך בה צעדנו אני והמצפון, השמש שקעה, ולא היה
לי לאן לברוח ואף אחד לא בא לעזור לי. לכל כריש היה שלט שונה
לאחד היה רשום "איידס" לשני "הריונות" לשלישי "שקרנים" ועוד כל
מיני שלטים. פתאום ניגש אליי אחד הכרישים ואמר: "לא היום'',
הוא התחיל לשחות לכיוון הנגדי ואחריו כל הכרישים.
התחלתי לשחות במהירות לכיוון הדשא, ומשם רצתי לשביל, פתאום
השמש זרחה בשנית והחומה נעלמה לה אך גם המצפון. הסתובבתי
וראיתי את הזאב, הוא הביט בי ואמר לי "לא היום" הסתובב וברח.
פתאום חזר המצפון, הוא אמר לי שהוא לא רוצה לדעת מה היה על
הדשא או במים ושאנחנו צריכים להמשיך להתקדם בשביל.

אנחנו צועדים בשביל, אני והמצפון.
השביל ארוך, הדרך קשה, הזאבים רבים, לפעמים אני נופל אך מיד קם
וממשיך ללכת. כל הזמן אנשים דורכים על הדשא, כל הזמן הם נכנסים
למים ואני ממשיך ללכת...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הלכתי לי ופתאום
מהמאפייה עף עלי
בגט ורוד עם
רגליים
מאז אני לא
מתקרבת יותר
למאפייה כי אני
יודעת ממי לשמור
מרחק


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/1/06 19:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רונן איי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה