מורן וייסמן / הזמן שנעלם |
מתבונן בשעון, מחפש את הזמן
שעוד דקה תעבור, שיתפזר העשן.
איני רואה כלום כעיוור להרגשה
מחפש,רוצה עתיד... אך אבדה בי התקווה.
שיום יבוא ואדע רק לחייך, שאמצא את הזמן והעצב ילך.
ועכשיו השעון נעלם, המבט כבר לא איתו
והזמן שחיפשתי עשה את שלו.
הגיע היום שהעצב הלך והנה השעה שאומר זאת לך
אני אוהב אותך ויודע רק לחייך
וכעת אני מרגיש את כל הרגש שבלב.
כבר לא עיוור להרגשה... ורק איתך רואה תקווה
אהובתי היחידה אני אוהב אותך נורא.
מוקדש לאחת והיחידה שטרם מצאתי
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|