ר. ענבר / צורך |
מה קורה חברה, אני יושבת פה מחכה לך שתבואי לנשום אצלי בצוואר,
אני צריכה אותך, את נשימתך החמה. לא ידעתי אהובה אבל זה מה
שהשאיר אותי רצה, אני מתפרקת, והם עטים עליי, בלי רחמים, אותם
רצונות כאובים. אני רואה אותך, לא מפסיקה לראות אותך,
יושבתחושבתחולמתצוחקתבוכהמתיפחתצועקת מ-תפר-צת... אצל אנשים
אחרים. אני כבר מתה, יושבת בבקבוק, לבד עם כולם, אבל בלי רגש,
מתוקה, רק דמעה אפורה, זכוכית אטומה. סתכלי עליהם, כמו שהיית
עילי, ידיים וראש, שיער ארווווווך, כמו שלי לא היה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|