הערה לפני הכל: ה 'דבר' הזה נכתב ממש עכשיו.מהראש או מהלב ישר
לעמוד שלי. בתקווה שמישהו יזדהה. רק שמישהו יאמין. ראבאק!!
בוא , תשמע רגע איזה סיפור קטן. שב , שב רגע. מה? לא. לא
ארוך...אתה איתי?? רק כבה את הפלא פון אם לא אכפת לך. תודה.::
זה קרה ביום שני. אני אנסה לא לחשוף פרטים יתר על המידה כי זה
לא רלוונטי. מה שרלוונטי פה זה שהעולם עצר מלכת לשנייה. טוב ,
אולי לפחות משנייה [ וזה מסביר את העובדה שרק אני הרגשתי את זה
] אבל מה שבטוח זה שהעולם עצר!! ולא להתווכח איתי!
אז באותו יום שני הוא ניגש לאיזה משרד. לא חשוב מי ולא חשוב
איזה אבל הוא היה שם. הוא נכנס למשרד והסתכל שמאלה , לכיוון
שהפקידה של ההוא הקירח ישבה. הפקידה די חיבבה אותו וחוץ מלשאול
לשלמו היא גם זרקה לו שאחת משתי הבנות שיושבות בקצה של המשרד
תעבור ליחידה שלו. טבעי שהוא יסובב ת'ראש נכון? מה שפייר פייר.
קיצר אני מסובב את הראש ו...אז זה קרה. היא פשוט ישבה שם. היא
לא הייתה צריכה לעשות יותר מזה כדי להיראות הדבר הכי יפה שהוא
ראה בחיים שלו. והיא בכתה. והעיניים הירוקות שלה נצצו כמו שתי
בריכות שהירח מפיל עליהן את אורו והקוקו שלה היה מתוח מתוח
ואפילו שהיא על מדים. ואפילו שאין לה שדיים יוצאי דופן או
אישהוא לוקסוס אחר בגוף.-.מה שגם היא איך קוראים לזה..ישבה נו
, אז יותר מידי מהגוף שלה לא היה מה לראות- ועל אף כל אלו היא
היתה כל כך יפה.
היא ניראית כמו ונוס. כמו שאם אלוהים היה אישה אז הוא היה בוחר
להיראות. כמו כל הדברים היפים שיש בעולם.
ובאותה השנייה העולם עצר. מה עצר , קפא. הציפורים לא צייצו.
השמש והירח עצרו את מסלולם. אנשים לא מתו או נולדו. עראפת לא
רעד--כלום. נאדה. מה זה מאיפה אני יודע?? אמרתי לך שרק אני
הרגשתי את זה. כולם היו קפואים אותו רגע אז רק אני שמתי לב
,למה דווקא אני?...נו , כי רק אני ראיתי אלה. [וזה ידוע עוד
מהתנ"ך שכשאלוהים מתגלה אז קוראים אי אלו תופעות..]
אז היא יושבת שם. כאילו אלוהים ברא כל דבר שיתאים בדיוק
אליה. את העצים. הציפורים. השמש. הירח. אפילו עראפת הרועד.
תשתה , תשתה רגע. אתה ניראה לי בהלם. בסדר , גם אני הייתי בהלם
אותו רגע. סך הכל לא כל יום העולם עוצר ואתה היחיד ששם לב.
רציתי לצעוק שם , אבל זה ניראה לי דבילי כי אפ'חד לא יאמין
לי.
רציתי גם לקחת אותה בידיים ולעזור לה. הייתי מוכן לעשות הכל
אותו רגע כדי שהיא תיהיה שמחה. שמחה שלי. כי ידעתי שזהו , אותה
רציתי , חיפשתי -תקרא לזה איך שאתה רוצה- כל חיי העלובים
שמונים רק 20 שנה. הייתי מוכן להתחתן איתה אותו רגע. מה
להתחתן...ליהיות אבא לילדים שלה. סבא לנכדים שלה..רק לא ידעתי
את שמה. כל השאר כבר ידעתי. תפתח , תפתח חלון למה מתחיל להיות
פה קצת מחניק לא?? תודה. אני אחזיר לך את הממחטה מכובסת.
הערה לסוף-יכולתי לספר את כל הסיפור. איך שבגללה התחלתי לכתוב
בכלל והכל. אבל כמו שרשום בהתחלה- מי שיתחבר ויבין , טוב לו.
מי שלא-כניראה ליבו שלם.עדיין. בכל אופן-כן! באותו נובמבר עצר
העולם מלכת לרגע. ורק אני הרגשתי. |
