הבכי של התינוק שוב נשמע באוזניי.
אני פוקחת את העיניים מסתכלת על השעון...
מה?!
השעה רק 4:00 לפנות בוקר.
קצת התחשבות.
מחוסר ברירה אני קמה מהמיטה הרכה והחמה.
מוציאה את נטע מהעריסה.
בזמן שאני מנסה להרגיע אותה עוברת לי בראש המחשבה...
עוד שלוש שעות לקום... צריך לקחת את נטע לסבתא, להתארגן וללכת
ללמוד.
אני עצמי קוראים לי חן, אני לומדת בכיתה יב' וכפי שהבנתם אני
כבר אמא לילדה מקסימה בת חמישה חודשים.
נכון, נכון, גם אני חושבת שזה מוקדם מדי להיות אמא ומה אני
אומר לכם זה גם ממש לא קל.
סיפורי מתחיל לפני ארבע שנים, פגשתי בחור מקסים בשם שלומי.
היינו בקשר שנתיים ואפילו קצת יותר. אהבתי אותו והיתי בטוחה
שגם הוא אותי, אבל את האמת גיליתי באותו רגע שסיפרתי לו שאני
בהריון. הוא אמר לי להפיל את התינוק ואם לא הוא עוזב אותי ולא
מוכן לקחת שום אחריות על הילדה.
אבל לא הסכמתי...
זאת הילדה שלי, זה פרי גופי, אני לא היתי מוכנה לזרוק אותה סתם
ככה כאילו כלום. חוץ מזה יש המון סיכונים בהפלות שאני לא מוכנה
לקחת על עצמי. אז החלטתי לגדל אותה בעצמי.
ידעתי שזה יהיה קשה ושזה יצרוך המון עבודה אבל אני לא מצטערת
על כך אפילו לא לשניה.
כרגע אני מחזיקה בידי את הדבר הכי יפה בעולם ויקר לי מכל.
את הבת שלי נטע...
וכל העבודה הקשה וכל חוסר השינה שווה את זה. רק מלראות איך
שהיא גדלה ומחייכת נעשה לי טוב על הלב.
אני לא מצטערת על הבחירה שלי ולעולם לא אצטער. |
