נפש יחידה נשארה בתוך הים הקודר,
לשמר אותה שם יפה ועדינה הוא נודר.
רוקדת סביב למדורה של שדים,
היא אינה יכולה להרפות מהם, היא רוצה גם את נפשם להרדים.
אך הם צריכים את הדם, הם רוצים לתעב,
הם רואים את תשוקתה הנסתרת בעיניה לכאב.
היא ידעה פעם להרגיש, היא ידעה לאהוב ולהתייאש,
היא גם ידעה איך לעבור משתיקת המים ללהבת האש.
הוא ראה כוכב נופל, הוא סובב את עיניו,
הקרבה של תמימות ולהט, כל זאת לשווא.
הוא עמד שם מהופנט והנפש כבר הרחק מאחור,
את השורש החזק שהיה שם היא עדיין מנסה לעקור.
היא יודעת שפעם גם היא היתה כוכב נופל,
עכשיו היא רק צל לעבר מיוחד ואפל.
אך כשיבואו עוד כוכבים נופלים את יופיים להראות,
האם היא עדיין תהיה שם? בים הנשמות המתות...