אתה יודע מה יותר קשה מהגסיסה של הגוף?
הגסיסה של הנפש.
כשהיא לוטה בחשיכה הפורסת עליה שמיכת ערפל,
ללא קרן שמש דרך סדק של חלון שבור.
צל של דמות מדומה בלב שחוק,
מחזיקה אקדח מדומה של אושר ושקט.
בתוך בריכה מקורה של דם מבעבע,
הוא נותן לעיניו לעקוב אחר עצם כחושה,
והיא מתפרקת מולי וחייה שוטפים את עיניי.
היא מקרבת שפתיי אל טעמה המר ושיניי חודרות את הברזל הדק.
ובקרב שבפנים מתרוקנות מחסניות כאב,
ונותר רק חלון ראווה של דמות מכוערת.
בקבוק שמתרוקן, מתמלא בחיים צלולים וטהורים.
ונופל מבין עננים אל קרקע מוצקה,
והיא עדיין קוראת לי בשמי בקולה הרך,
אך היא לא מבינה שאי אפשר להחזיר נפש שקבלה כנפיים של מלאך.