נעומי בת-עמי / נידה |
כמניין אותיות שמו,
אני מוצאת את עצמי,
בעיקר רוצה למות.
השמש כבר לא מחממת אותי יותר,
אני רק מתייבשת,
וקמלה.
וקר לי נורא.
אנשים חושבים אותי,
שבמלאת לי כך וכך שנים,
הרי אני רעיה ואם.
לא מיניי ולא מיקצתיי.
אני כאן. כותבת
מילה אל מילה בכאב חיי.
ומקווה של דמעות,
לא טיהר אותי די.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|