המועדון שרץ אנשים. אגלי זיעה נוטפים מפניהם ונראה כי בעוד
שניה רחבת הריקודים תוצף. היה עמוס. מוסיקת טראנס כבדה התנגנה
ברקע. היא ישבה בשולחן לבדה. עדיין לא שתתה מספיק כדי להסתער
על רחבת הריקודים ולהצטרף לאורגיית הריקודים. היא הייתה
מטושטשת אחרי כמה כוסות של ברנדי חזק והחליטה להמשיך ולהתבסם.
היא הרגישה את האלכוהול מטפס אל מוחה, לוחש לה באוזן ומזמין
אותה לרקוד, להתפרע. הוא כיוון אותה אל מבטו של גבר נאה
במיוחד. הוא הביט בה וחייך, חיוך מזמין. הוא הפנה מבטו אל רחבת
הריקודים והשתהה זמן מה. היא קמה לבר, התיישבה כאשר מבטה מופנה
אל הגבר היושב. שמלתה הכחולה הבליטה את עורה הלבן, חשפה ירך
חלקה. היא ביקשה מהברמן עוד כוס ברנדי ושתתה את כולה בצמאה.
היא ניגשה אל רחבת הריקודים. נראה כאילו כל הרוקדים נזהרים
מלגעת בה, שלא לפגום בעורה הלבן והחיוור. היא נכנסה הישר אל
תוך הרחבה עמוסת האנשים. נראה היה כאילו הכול מתנהל בהילוך
איטי. הסובבים אותה לא נגעו בבשרה המעודן אף לא פעם אחת. היא
הביטה אל הגבר שהחל עוקב אחריה אל הרחבה. הוא היה גבוה ועורו
היה שחום ושזוף...

השמש הציפה את החדר בגלי חום רכים שליטפו את פניו ברוך וגרמו
לו להתעורר אל עיוורון. למרות שהשמש חיממה את עורו לא יכל
לראות כלום, חושך מסביב לו, מאמץ אותו אליו. הוא שכב במיטה,
יכל להרגיש את סדיני המשי העדינים עדיין מריחה המתוק של אותה
אחת שפגש אתמול במועדון. זכר עד כמה קר היה גופה גם בלילה,
כשחיבק. שלח ידיים לעיניו במהירות אך לא מצא אותן. הן פשוט לא
היו שם. מישש את ידיו - עליהן מרוח נוזל, כנראה דם. לבו החל
לפעום במהירות כזו שאף מילה לא יצאה מפיו, רק גמגום ורעידות
מעטות הסגירו את הפחד העוטה אותו.
מגע יד קר, המגע שלה... הוא מסתובב במהירות אך גם ככה לא יוכל
לראות.
"עליך לנוח", אמרה לו והשכיבה אותו.
"מה עשית לי?" שאל בבהלה. הפחד נטף ממנו והוא החל להתמלא זיעה
קרה. בחייו לא נתקף בהלה עמוקה כל כך וחרדה לחייו.
"האין זה ברור? גאלתי אותך מהיצר הרע", ענתה כאילו הייתה זו
שאלה אשר תשובתה ברורה מאליו.
"את השתגעת? מה יצר רע?! הוצאת לי את העיניים!" צרח והתרומם
מהמיטה.
"אמרתי שאתה צריך לנוח", אמרה והפילה אותו חזרה במיטה, "כעת
אתה אדם טוב יותר".
"טוב יותר?! איך את יכולה בכלל לחשוב ככה? איך אני יכול להיות
אדם טוב יותר בלי עיניים?!" שאל.
"עדיין לא מבין... אולי דוגמה קטנה תעזור; אתה חייל ללא נשק.
אם תצא למלחמה ללא נשק אתה תמות. כשהמפקד שלך ייתן לך נשק
תהפוך להיות טוב יותר מפני שעכשיו יש לך הגנה מפני אויביך",
השיבה לו בתמימות.
"כן, אבל המפקד נתן לי ואת לקחת לי!" צעק. הוא המשיך למשש את
חורי עיניו בבהלה. נשימתו משתנקת - נעצרת לרגעים אחדים, מסתדרת
וחוזרת חלילה.
"זה לא אותו דבר. האם הנשק באמת הופך אותך לטוב יותר? הוא בסך
הכול נותן לך יכולת להרוג, האם תגדיר את זה טוב יותר?" שאלה
וקולה החל להשתנות.
"זה יותר טוב כי אני הורג את האויבים שלי! הקם להורגך השכם
להרגו!" השיב בתקיפות.
"ובכן, אני לקחתי את עיניך משום שכך תהפוך לאדם טוב יותר, אינך
רואה?" שאלה, "במועדון חמדת אותי עם עיניך כפי שעשית לעוד
בחורות כמוני. העיניים הן יצר הרע שלך."
"בסך הכול הסתכלתי עלייך! את בחורה יפה, וחוץ מזה את נראית
מזמינה! אז באתי!" ענה בכעס.
"ובכן... אם כך בוא נראה, נעבור על סדר היום שלך ונראה מה אתה
עושה שיוכיח את טענתי שהראייה שלך היא הדבר אשר יגרור אותך
למטה; ראשית כול, אתה קם בבוקר ורואה את אשתך, אתה חושב
לעצמך..." אמרה וחיכתה למענה.
"שהיא האדם הכי יפה שיש בעולם ושאני מת לשכב אתה שוב", ענה
בחיוך.
"הוכחה מספר אחת; אתה מסתכל על היופי והגוף של אישתך, שוב אתה
חומד עם העיניים", אמרה. היה אפשר להרגיש את חיוכה הצדקני,
"ובכן, בוא נמשיך. בעצם, עדיף שאני אמשיך. אתה קם מהמיטה, הולך
למטבח ורואה את הבת שלך לבושה בתלבושת ספורט, שתי צמות קלועות
לראשה, וחושב שהיא המלאך הקטן שלך, אבל בעצם אתה לא יודע שהיא
לא תמימה כל כך".
"זה דבר אחר לגמרי!" הוא התחיל להתעצבן והוא התחיל להזיז את
ידיו בעצבנות. הוא הזיז את ראשו בעצבנות וחיפש אור.
"זה כבר לא משנה... החמדנות עוברת לה מהעולם בשניות, לקחתי ממך
את הרוע כשלקחתי את הראיה שלך. אתה צריך להודות לי!" הרימה את
קולה והוא יכל להרגיש שהיא מתרוממת מעליו, "כנראה אינך יכול
לקבל את המתנה שנתתי לך ולכן אעזוב אותך ואת טיפשותך", אמרה
והתרוממה ממנו.
הוא מישש את הסביבה. גישש את דרכו לטלפון. רגלו הסתבכה בכיסוי
המיטה והוא צנח לרצפה, מפרפר כמו דג מחוץ למים. היא עמדה שם,
מתבונת בפחד העצום ששטף את החדר, מחייכת חצי חיוך כאילו נהנית.
הוא צרח בהיסטריה וזעק לעזרה, אך הוא עצמו לא ידע היכן הוא
נמצא והאם הוא נמצא בקרבת אנשים. כנראה שלא...

שנתיים תמימות עברו ואנשים נכנסו לחדר. היא ישבה שם על כורסא,
משלבת רגל על רגל כאילו ידעה שיגיעו, הביטה אל הדלת וחייכה. הם
הביטו וראו את גוש הבשר המונח על הרצפה. פיו מעוות, "כנראה מת
מרעב", היא אמרה להם.
הם הביטו בגופה הכחולה וריח הצחנה הגיע אל אפם, במהרה כיסו את
אפם בבגדיהם והיא קמה מהכיסא ועזבה את החדר.