יש לי ספר סודוקו שקנית לי בגרמניה. אני פותרת משם מדי פעם,
כשמשעמם בעיקר. כל כמה דפים יש מין הערה קטנה ממך... תמיד זה
צובט לי קצת את הלב.

יש לי מנגו שקניתי במיוחד בשבילך במקרר... כשבאת לישון אצלי
שבת... אז פוצצתי את המטבח בדברים שתאהב. אבל לא הספקת לאכול
אותו.

יש לי קופסה של מסטיקים ששכחת אצלי. הייתי אוכלת אותם, אבל הם
מהסוג המגעיל והנאלח הזה - שרק אתה מסוגל לאהוב.

יש לי את השיר שלנו, בכניסה לבלוג שלי. וככה בעצם הוא הפך
להיות השיר שלנו... שמעת אותו ופשוט ראינו - זה מתאים לנו. אני
זוכרת כששרתי לך אותו בטלפון ובכיתי לפני שטסת. אני זוכרת שאת
הבית השני, שאומר שעכשיו הכול טוב, שרתי לך כשחזרת. גם אז
בכיתי, הפעם דמעות שמחות.

יש לי שמן גוף שאמא שלך קנתה ולא אהבה אז הביאה לי. אני מורחת
את הרגליים מדי פעם. בעיקר בשבילך. אתה אוהב לראות אותן
מבריקות כאלה.

יש לי ממך מכתב שאומר שהכול יהיה בסדר, שנצליח כי אנחנו
אוהבים. מכתב שכתוב על ארבעה דפים קטנים כאלה, מכתב שנכתב אחרי
שלושה ימים של בלבול מוחלט. והכול בגלל השטויות שלי.

יש לי גלויה ממך, שעליה מצויר בית פינתי כזה, ברחוב שדומה
לרחוב בפריז, בית בן שלוש קומות. מאחורי הגלויה רשמת לי את
החלום שלי. קומה ראשונה - מסעדה שלי. קומות שניה ושלישית
שייכות לנו, ושם אנחנו גרים, מאוהבים ומאושרים.

יש לי ממך אינספור זכרונות טובים שאני משחזרת בראשי שוב ושוב
כשקצת רע לי או עצוב.

יש לי תמונה שלך בתוך הארון, בה אתה שולח לי נשיקה. אני זוכרת
את היום בו צילמתי את התמונה הזו, בחדר שלך, כשהקראת לי
"בלייזר"... ואף אחד אף פעם לא הבין למה אני כל כך אוהבת
בלייזר. זה בגלל שאתה קורא אותו כל הזמן.

את הסודוקו אני כבר לא פותרת, אולי אני מפחדת להיתקל בהודעה
שכזו ממך ולהתחיל לבכות. את המנגו שהרקיב כבר זרקתי, את
המסטיקים אולי אני אוכל, רק כדי להבין אותך יותר... את השיר
אני מכבה כל הזמן, אולי כי נמאס לי להיזכר איך רקדנו אותו בחדר
שלך יומיים אחרי יום ההולדת שלי... את השמן אני כבר לא מורחת,
הוא רק מזכיר לי איך היית מורח לי את הרגליים ואומר לי שאתה
יכול לעשות לי מסאז' ברגליים שעות... את המכתב הפסקתי לקרוא,
אולי אני לא רוצה להיאחז באשליה בה נאחזנו אז. הגלויה נמצאת עם
שאר הדברים שהבאת לי - בתוך קופסה מתחת למיטה... וגם אני אגשים
את החלום שלי - זה כבר לא יהיה איתך.

הזכרונות כבר הופכים לרעים... כי כל זכרון טוב מזכיר לי את מה
שאיבדתי. את מה שאיבדנו.

את התמונה שלך אני שומרת וככה אתה נותן לי נשיקה בכל בוקר
כשאני פותחת את הארון.
אם לא במציאות - לפחות בראש שלי.

אני עדיין אוהבת. למקרה שתהית.