הגעתי לכאן כי הכריחו אותי.
רשרוש הברזלים הכבדים על מפרקי ידיי העדינות, נשמע כמו רעם
ביום בהיר עכשיו, כשאני רחוקה מלהיות רטובה.
''תתחילי לקלף את הניילון מהאריחים'', סבתי האחרונה נפטרה
וכעת
כל הבית מלא
רהיטים מעופשים.
בלילה כשרוח נעימה עוטפת את הברכיים שלנו
אנו מתקפלים כמו ניירות צבעוניים שנזרקים לאוויר,
והם (הרהיטים) משמיעים קולות התכלות לאות קלון על בית זר,
שמפיץ ריחות
של עובש.
''היה לי חלום'' אמרתי לו, הוא הניח את כף ידו הגדולה
על הירך שלי בהתנשאות של פשיסט, וחיכה. (יותר מחכה לאוטובוס,
ממחכה לאהובתו שתפרוץ את גלולת המטוס וכרטיסן עייף
ייקח לה את הלכלוך מהעיניים כשהיא מסנוורת מחשיבות הכמיהה,
מהתוכחה בהתלבטויות שלו) מה שגרם לי לסגת אחורה.
ובכל זאת - הרתיח אותי שהשכנה מעליי תפרה את גבי
בצורה כה חובבנית, עד שהכול נפרם ברגע שהתעוררתי,
מזיעה, חולצת את העגילים הכבדים מקרס האוזניים העבה שלי.
 (מתייפחת על כך שהאבן אבדה לי בסבך שערותיך).

''מה חלמת?'' הוא שאל בצורה גולמית.
הייתי באמבטיה, והמים הציפו את גדותיה.
היה ג'וק ענק צמוד לכיור, והוא התחיל לזחול עם הרגליים
הקטנטנות והשעירות שלו לכיווני.
ואני ניסיתי לחלץ עצמי משם. באמת ניסיתי. התחלתי לשכשך את הזנב
בתוך המים, לבעוט ולצרוח בכל הכוח שיבואו לנקות אותי
מייסוריי.
''ואיפה הידיים שלך היו?''
בכיור.
''ואת עדיין באמבטיה?''
אמרתי לך, לא הצלחתי לצאת משם. והברז של המים היה בקצה השני.
''וגם אם הוא לידך, אין לך ידיים, קלאריס.''
הייתי נושכת את הצינור עם השיניים שלי,
''ולמה לא עשית את זה?''
נבהלתי שהג'וק ייכנס לי לפה. הוא התחיל לעוף מעל ראשי, ואני
התחננתי בקול פתטי
לברז שייחלץ אותי מחיה נוראית. שיטביע אותי בכוך האמבטיה,
''למה?''
שיסתום לי את הצינורות לחלוטין.
''הג'וקים שיש לך בראש.  מאיפה הם באים?''
חיוך נמס של רוע התפשט לו על פניו החיוורות. החיוך שאומר:
''ליטול ידיים מיד אחרי מגע מיני, לקחת את הכדור הסגול פעמיים
ביום''.

מסבתי אני חושבת. הגופה שלה דחתה את כל מאכלי התימהון החוצה
לפני שהאמבולנס הגיע, אלפים התרוצצו לה ליד המיטה,
בקעו מתוך חור הבטן.

מיד התחיל תהליך התרבות, בורא פרי הגפן היה מצהיר על
אובדן עשתונות מרוב לחץ.
אני זוכרת את התמונה הזאת היטב, רק משום שזאת הפעם
הראשונה שראיתי באמת
איך בורחים רעיונות.