אבל למה אני לא מרגישה?
כמה פרפרים יש באביב,
וכלכך שכחתי איפה למצוא חופש.

חבל שהעיניים שלי מתות,
פעם היה אפשר לראות המון כוכבים
דרך החלון שלי.
יש פה שקט זמני
של כמעט חורף.

וכל שידעתי היה בריחה
של ילדות קטנות
ומשונות,
ביקשתי לנשום
ולרוץ אל תוך העננים.

יש לי דווקא זר חמניות יבש,
כמו בצורת, או תפילה מונוטונית.
ואני לא רוצה
להיות חלק בלתי נפרד מהטבע,
להישמר ברקמה מעגלית של החיים.

לא נשארו שרידים.

והלוואי,
רק לא להתקיים בכלל,
ולא להיות שייכת לכלום.



13/9/05
באמת כבר אין כוכבים דרך החלון שלי בחדר. :/