יש ריח של בוקר באוויר,
בוקר שטוף שמש שלאחר הגשמים.
מזכיר לי את הבוקר ההוא,
על שפת הכנרת.
הבוקר ההוא,
ששרתי לך שיר,
על אהבה.

כתבתי לך שיר,
כשעלה נשר מהעץ לידי.
אתמול שברת אותי,
ואיך שבכיתי,
איך שרציתי,
לך להאמין.

כשטיפות ירדו,
בין אם זה מעיני
ובין אם זה מהשמיים האפורים,
כל כך קשה בלעדייך עכשיו.

הרוח הקפיאה את עצמותיי, חודרת,
חודרת אפילו מבעד מסכת האטימות שלי,
האטימות שלי כלפייך.
אני צריכה רק חיבוק ממך היום,
שתחבק אותי ואל תעזוב,
לעולם אל תעזוב.

נשארתי לחשוב עלייך,
כל הלילה,
מתנדנדת בין חלום למציאות,
זוכר שאמרת שאין לי לב?
Well surprise I do have one...
Do you believe it?
הנה אני בוכה עלייך,
בוכה עלינו,
בוכה בשבילך.

והריח לא עוזב אותי,
מושך אותי למחשבות עלייך,
תאמין לי בבקשה שאני אומרת,
שאני אוהבת אותך,
אוהבת כל כך.