אילן בכר-אבנטור / משפט הדממה |
בדממה של השחר,
בבדידות השקטה,
כשנשמות מודחקות
בוכות בזעקה
כששחור שמי הלילה
דוהה ללבן
כשנשמות אבודות
מכריזות על מותן
כשנשמות מודחקות,
במלוא הדרן,
עולות מול עינינו
המסיטות מבטן
בדממה של השחר,
בלי מנוס או מפלט,
בכנות הנוקבת,
המתגנבת בלאט,
בנפול מסכות
ובהתמוטטות מגנים
מביטות עיניים לחות
מבט-עצמי לא נעים.
בלי מכוניות או עצים
הסחות של צבעים
רק שירת ציפורים
מתחילה מרחוק.
תחת שמיים חיוורים,
בלי חברת אנשים,
אל מול משפט הדממה
נעלם לו הצחוק.
כשרגעים מתים
שבים לחיים
זולגות דמעות ישנות
ו ח ר פ ה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|