בבקשה, אל תנגני הלילה בפסנתר

כי עבר עליי יום עצוב

זה היה יום חשוב וכואב

שיחקק לנצח.

לא אעמוד הלילה בנגינתך

הצעירה והמקורית כל-כך

לא אעמוד הלילה

ביופיה הבלתי-מושג, המעציב,

של המנגינה

שיצר גוף כל-כך נשי

כי פגעו בי הנשים כולן

כן, אני מוצא את נגינתך תוקפנית

רק הלילה

הניחי לאוזניי

שידעו לחישות שקריות

שידעו עדויות מלב הזוועה

של ילדה אובדת אחת

שלקחה אותי יד ביד לאיבוד

ולא החזירה חזרה.

בבקשה ממך, אם אנושית את

אל תקלידי על הקלידים מילות אהבה

לא בשעה שתיים הלילה כמו שתמיד

אל תשירי בוטחת מעל פסנתר-הכנף שלך

בקול עדין ומפתה

כי אכזבו אותי נשות העולם

ואיכזב אותי אני

ואכזבו אותי ידייך

השמורות לפסנתר בלבד.

בבקשה, עזבי את הפסנתר הארור בשקט לילה אחד

ובואי להתכרבל אתי

תני לפסנתרן יפני זקן ומכוער

לעשות רק הפעם את העבודה

ולהנעים לנו את חיבוקנו החמים

מהפטפון הותיק שלי, חבר נאמן

שיש לו רק רמקול אחד

וכמוני הוא כמה לאחת

שתהפוך אותו לסטריאו.