הוא הסתכל עלי במבט הזה שלו שאומר רע-ואם הוא מוציא את המבט
הזה מהתיבה שלו סימן שמשהו הולך להיות באמת לא טוב.
ניסיתי לפתוח את העיניים כמה שיכולתי, ולעשות את הפרצוף הזה
שאני יודעת שהוא ממש אוהב, אבל הוא הסתכל עלי, ישר לתוך
העיניים במבט מתריס -להראות לי שכל השטויות שלי לא מזיזות לו
את הציפורן.
הוא אמר שהוא גילה הכל, ששמע מחברים ,ששמע את המחשבות שלי.
-תמיד הייתה לי הרגשה כזו-שהוא יודע מה אני חושבת ,חשבתי שאני
סתם מדמיינת-טעיתי.
התחלתי לבכות-אוטומטי-תכונה שסיגלתי לעצמי עם השנים-אני מסוגלת
לבכות-אפילו ככה סתם שנורא טוב לי, אמרתי לו שאני מצטערת שאני
טיפשה ומפגרת, וכל שם תואר אחר שיכולתי לצרף לעצמי-אני מסוגלת
לצאת מכל מצב-תמיד אמרו עלי -שזו, זו יכולה לצאת מחטיפה אם רק
תנקוש באצבעות.
בגלל זה לא היתי מתוחה במיוחד שיחקתי את הקטע שלי ממש טוב הפעם
,וידעתי שהוא הולך לסלוח לי על הכל ,ולא סתם יסלח אלא עוד
ירגיש אשם שבכלל גרם לדמעות לנזול מעיני.
הוא הקשיב לכל הדיאלוג הסדיסטי שדקלמתי , חייך אלי חיוך
מזלזל-כזה שבא לך לקבור את הראש שלך איפשהו ולא להוציא אותו עד
שתירקב-אני קורא אותך, את לא מבינה??
עכשיו השאננות שלי הפכה להיות חשש כבד ,כל הקסם שלי אובד ומה
נשאר במקומו???-אנשים קוראים אותי???
התחלתי לבכות על אמת-עכשיו שקלטתי על המקום-כמו איזו משקולת של
אלף טון על המוח-שזהו הכל נגמר, התמוטטתי שם על הרצפה -בוכה
בהיסטריה  ומזיזה את הראש כמו איזו חולת נפש מאברבנל.
הוא כרע אלי, וחיבק אותי, שאלתי אותו בעיניים דומעות אם יש
איזשהו סיכוי שיסלח לי איי פעם כי אני כזו בת זונה מסריחה-
שאני לא מצליחה אפילו להסתכל על עצמי במראה
הרגשתי דמעות נופלות לי על החולצה-והם לא היו שלי, הוא אמר
שהוא בחיים לא יעזוב אותי שהוא אוהב אותי כל כך ועכשיו הוא
יודע שאני מתכוונת באמת- זהו.
הוא היה בידי לא הייתי צריכה להתאמץ יותר מידי
רגשות מתפרצים-קונספציה חדשה-חשבתי לעצמי בסיפוק ,עכשיו אני
כבר לא אפול.