יום רודף יום רודף יום רודף יום רודף יום ורודף יום עד שהנווד
מוצא בית לישון ולהכיל בו את כל מה שהוא קלט מהעולם עד יום
מותו. אין שום הבטחה לכך שהוא ימצא את מה שחיפש בערוב ימיו,
אבל יש הבטחה לכך שהוא יעבוד קשה עד שירביץ את המכה.
אשתו לעומת זאת העמידה להרבה ערבים מהשטחים עד יום מותו. החל
מיום מותו, לערבים לא עמד יותר הזין והם נשכחו בתהום הנשייה.
כל ערבי ידע לומר שכל מה שאי פעם רצה היה כוס אחד רעבתני וגדול
מזיל ריר על פצעה של הרקדנית הנהנתנית הסגפנית הפשרנית עד תום.
צפצף עלי פותה ירקרקה זונה אילמת ומשוחררת. תעקור את ירכי מתוך
עצמה, בול אנ סוקט היא צייצה בקול רעב ועייף עד שנשכחה גם היא
בעצמה בתהום הנשייה.
כל אחד יודע להגיד עתה שיש שקט היכן שחיפש עיניים רעבות זולות
מדוקדקות וירוקות בדרך כלל. פשפוש עדין ודק ויש!!! יש התרה!!!
בזמן הגלות כל יהודי ידע לספר שהייתה מלחמה עייפה. היא נמשכה
ונמשכה. תרביץ בי חוכמה ילד מסכן.
בזמן הקיבוץ כל יהודי ידע לומר שהיכן שהייתה אנרגיה אלימה היה
סוף טוב לכל מרביץ בתחת.
אלו הם דברי ימי הניגון, שפסק, אט אט, ורק הקצב הבסיסי ביותר,
זה שרוקדת בו הרקדנית העייפה הפותה נשאר ונשאר ונשאר עד כלות.
רע!!! רע מאוד.
כן, וזו הייתה התגלמות החשכה באור. בכל אור יש מצב לפגישה. בכל
אור יש מצב לעוד פגישה עייפה ומיותרת. בכל חושך יוצאות הצורות
האימתניות ורק בשביל המילה האחרונה. שתיאמר בגלגול הבא.
אין אישה בעיר הזו שמסוגלת לחבר אחד לאחד לאחד ולקלוט את
הפרסונות היבשות בדרכן. כולן חוץ מהרקדנית הפותה הזונה האילמת
שאן לה מנוס מהיותי.
זעם חוזר משתיק אותי שוב ושוב ושוב עד מלמול
פשפש מזדמן מפיל אותי לירקון
מערכת שלמה של סרטים גלמודים הניבה ממני חלומות קשים
עור ברווז נהיה לי מהקור
כל נווד מזדמן יכול לספר ולהעיד על מקום אחר שאפשר להיות בו
ולהגביל את התנועה החופשית במרחב.
יום רודף יום רודף יום רודף יום בשבילי הכל עצר מלכת, אינני
זוכרת את המאורעות. דברים שהתחלתי ולא סיימתי. הצתות כאלה
ואחרות שלא קיבלו את ביטוין בגלל אגרוף שלא יצא לאור.
בטרם כל המאורעות עליי להבחין בין שני גלגלי הזמן: גלגל
המציאות וגלגל הדמיון. הדמיון הרחוק הוא אויבי בנפשי. סרטים
שלמים, לילות לבנים ומעופשים נבנו סביב דמיון מודרך לא על ידיי
לעזאזל, ולב אחד שהלך ונסדק אך לא נשבר, הוא לא קיבל התרה.
הרקדנית הפותה הזונה המלוכלכת כבר ריצתה את עונשה בהסגר זונות
פותות אלימות והיא עתה חופשייה להתרוצץ בין הכלבות ולהפיץ
מריחה לחלל.
החלל לא חס על אף ריח. החלל לא חס על אף אדם. הכל נשאר. הכל
עומד מלכת  בזמן שהוא בתנועה. בתנועה. בתנועה. אינקוגניטו
מובמנט בבקשה.
בשבילי
הכל
היה ולעולם ועד יישאר עוטה מסך ערפל כבד, אין לי אפשרות לחדור
דרך הזמן ולמצוא חוט מקשר. אין לי את האופציה, היא לא נתנה לי
אדוני לעשות זאת. הם מתקרבים אליי והולכים והדמות שאני מייצגת
נופלת נבעתת ולא חבוטה. עומדת אימפוטנטית עם עמוד שדרה של פיל
וקוראת לו
יפה שלי
גלמוד שלי
זהו למעשה שיר אהבה שעוצר את הזמן. הוא ממשיך את התנועה במימד
אחר. "יום. אור נופל על חצי מיטה ומעיר חצי זוג. חצי זוג קם
ומשפשף את עיניו, חושב לעצמו שזהו פלגיאט פלגיאט פלגיאט. חצי
זוג מתרגז והופך כבד וסתום. חצי זוג עוזב עוד לפני שבכלל פתח
את עיניו חצי הזוג השני, בגלל מחשבה אחת מיותרת.
"לילה, המיטה חשוכה ורק פנס רחוב שמגיע עד גובה הדירה מעיק על
אורות החדר. המיטה ריקה. חצי זוג שני שוטף כלים כי הוא חייב.
עוד אין מאורעות מיוחדים כלשהם, חצי זוג בא ומקליד אהבה. אהבה.
"
אין
מצב
שאני אשטוף כלים יותר. הפעילות הזאת מיותרת בעיניי ואני הדרתי
את ידיי ממנה מעתה ועד עולם. כל נווד יכול להעיד על סירחון יתר
מכפות רגליו או מנמק שהלך ונמק עד למוות של רקמה שלמה. כוכבים
ירדו ונפלו על צמרות עצים רחוקות. שם ביער אלפי אנשים מחוללים
בין עצים כרותים, אין מה שיסתיר להם את אורו של הירח.
הירח מכלה את בני האנוש.
כל נווד יודע להעיד שפלגיאט זה התחיל בחשיכה ובכאוס מוחלט
והעביר את עצמו על דעתו.
אם אני אסתכל בתוך צלחתי אני אראה נצר למלכות. אולי סוג של
שיגעון כי אני צוחקת לעצמי. זוהי מנוחה. נקודת יציאה היא
התפכחות רגעית מתוך להיות זוג אבל לבד.
מ-נ-ו-ח-ה!!!! מהשקרים של היום, מהאמיתות של הלילה.
מהתערבבות המיצים
מחוסר בריאות כללי
משיטפון
לכלוך קיים משיק ללכלוכי שלי! אם לא היה משיק ללכלוכי שלי
הייתי נקייה בערוותי. ציוץ ציפורים לילי מעיר אותי משנתי. כל
הווייתי נתונה לחדר שלצידי. תנועה ערה משילה ממני את עורי וצמא
דחוף מייבש את עורקיי. בדידותי לא נחלקת לגורמים בכלל. היא
אבודה בחלל ונחבטת ונהדפת על ידי אנרגיות חולפות.
יבש
בפנים
אין מזור וישועה לא קרבה בכלל, שאר בשרי הולך ומתרחק ממני עד
כלות
מרחקים משתנים ונאמדים בעיניים קרבות והולכות, ארעיות שולטת
בחלל
צריך לתת דין וחשבון לאלו שחוסים בצלך ונאחזים בכתפך
רגשות ארעיים נוצרים ומתנדפים בהינף קולמוס
נווד אחד מנצח במומנט אחד על הכל, בעיניים עייפות מתות חסרות
ניצוץ. הן נעצמות לי אלוהים הן נעצמות לי האם זוהי נשיקתו הרכה
של המוות אמרה ג'ולייט
בכל זאת אני מוצאת מוזיקה בראשי. אם לא אהיה עצמי לא אהיה
ניסיונות חוזרים ונשנים לחפש תשובה בגוף השאלה שנשאלה ונזרקה
לחלל ונהדפה
אין מענה
כרגע יש דין וחשבון בשעת הכוכבים
כמו רוח חולפת
שאינה משיגה שום אינרציה
בזכות דמונים חולפים ניתן למצוא רגע אחד קצר של עוצמה ארעית
מושגת בתחליפים זולים של שתייה זולה ומיצי קיבה מעופשים
הזונה הפותה איננה עוד יורקת את מיציה לחלל
היא נהדפת לכל עבר
ואינה מתפרקת לגורמים
כלל וכלל

עמוד השדרה שלו מחזיק מסע כבד מילדות
והיא קלילה כמו מלאך
שסרך
ונפל ארצה ממגדל גבוה מדי למלאכים
שסרחו
אין כל היגיון בדבר אינני מצליחה למצוא אחת להיאחז בה אין כלום
בפנים עיגולים שחורים ריקים ומעוררי פלצות. תפרחת אדירה של
אינסוף דמויות ומשפטים שנאמרו ונזרקו לחלל ללא אחריות
אחריות אלוהיי היכן אמצאה, הילדה ההיא החמקנית שאינני יכולה
לקרוא לה בשם נעלמה ממני ואש התמיד שלי לא מוזנת יותר על ידיה
אש  התמיד
יש תמורות. זה מונסטה איז גטינג קלירר אנד קלירר. ליד המפלצת
כל שעליי לעשות הוא להירגע. ולבטוח. לשכב חסרת אונים על מיטה
ולבטוח בחלל שלא יכער אותי, לידה. אהבתי אליו מתחזקת כי עצמי
יכולה לנוח בתוכה.
זה
עצוב
לנו אין זונה פותה ירקרקה משלנו לאכול ולפרק לגורמים בשדות
החמניות הצהובים. אוצר טמון שם מתחת לאדמה ואין בא.
אישי מסתובב ומסתחרר סביב עצמו, מיהו, קוקטייל תשוקה ומוות.
פלגיאט.
"זרמי תודעה" פורצים מתוך מח העצם שלי ומסתלסלים בספירלה סביב
ראשי ויוצרים עמוד ארוך ולוהט של חיים - נראה כמו זין רוטט
וארוך עד כדי כך שהוא נוטה לכיוון יוצרו. עורק הזין הוא שלוחה
בכלל של הרינאל ארטרי ולכן הזין הוא בכלל סייד קיק של הכליות.
אינני יודעת מה יהיה בסופו של דבר. מילותיי גדושות ועבות ואינן
משמרות עצמן למוות. אולי עליי להחדיר בהן נפטלין. אני קרבה
למוות ככל שאוהב אותו יותר. לאהוב מהצד, יחזקאל ח"ז פסוק 6.
היא
מגיעה
לארץ הקודש בקרוב. להתפלל אני מניחה. היא ריצתה את עונשה עד
עתה בבית כלא של זונות פותות ואלימות וכן, גם ירקרקות וסגלגלות
מחולשה. היא פה בשביל לכפר על חטאי האב והוא פה בשביל למות
שוב, ושוב ושוב

המוות


רק תראה לי את פרצופך כשהוא מאבד מחיותו לאט לאט כל עורקיך
ייחלשו מחוסר אספקת דם ללבך ייקח שעה לפעום עד לדממה מוחלטת
גופך לא ייאבק אלא ייכנע בשקט להוראות מר מוות-מירקיולוס עיניך
יהיו פקוחות משמרות את המציאות שראו במשך השנים נאחזות בחלקיקי
המולקולות האחרונות שראו של אהבה מולקולות אהבה ומוות. קוקטייל
תשוקה וחסד. בבית דין שמיים תישפט לשבעה מדורי גיהנום
ווירגיליוס לא יהיה שם ללוותך.
אני
אוהבת
ונרגעת
אל מול


שלי
עם צאת החמה עד צאת הלבנה נאומיי נישאים אל על וקולי משתנה עם
חלוף הדקות
הוא מתעבה ומתעדן באיטיות סימולטנית לברנש שלצדי
הברנש שלצדי בעצם לא קיים
היא לא מותירה שום חלל להיבלע בו
ופערים להשלים
אין לי אמת אחת יציבה, יש לי הארד קור של עיניים רציניות
ופגזים של שחיתות להציע. אין לי בשר להציע בשוק הסליחות

יש נחמה במוות אומנותי.


כל חיי חיכיתי לרגע שבו איחשף לפני הצרות הגדולות ביותר. אעמוד
מולן ואראן באור יקרות קצוב וחמקני כל כך בשרני ובלתי נתפס יקר
שלי לא ידעתי לעולם שאראה אותך ככה מהצד והיית לרגע מאושר
היום, מלא מסופק אוהב. תעצומת הנפש שלך נתקלה באדם שהיה זקוק
לה. הוגבת במלאותך. נספגת בקיים. תמיד אהיה הלוויין שלך עד
שאמות אצפה מהצד ואשלח קרני גמא ללבך שלא יקלוט אותן כי הן
אמורפיות מדי גבוהות מדי הן לא צורבות את הבשר. קרני גמא לא
צורבות את הבשר החי, הן חודרות דרכו ואינן מסתלסלות בו. הן
משאירות חותם ריקני וענו, כלא היו, לכן לא יזכרו לעד
אני רוצה לבטל את האהבה שלי
קבלי ביטול
מעבר
פסקה
קהות תחושה בקצוותיי. הזונה הפותה המלוכלכת ניקתה עצמה בלשונה
והיא עתה משתרבבת דרך החלון רגליה עומדות ומתפצחות בקרני השמש.
עצמותיה ניתנות לשינוי
היא מחכה היא מחכה היא ירודה ונמוכה היא מיצים חיים היא שלו
היא אשפזה עצמה. היא קרסה לתוך עצמה והפכה חור שחור לכמה ימים
היא לא זיהתה עצמה יותר חוט השדרה נעשה נוזלי מח העצם התבלבל
אילו תאים זקוקים להזנה סרטן בנשמה
היא כפותה לכסא ישובה על רגל ימין רגל שמאל שבורה מתחת לאגן
ירכיה שופעות נוזלים והיא כל כולה חמקנית ואשלייתית היום היא
מוזה לדקותיים היא השראה לשלוש היא צרבה אותו בעודו חי הוא
ליקק לה את המיץ לאט לאט לאט בעיגולים סביב ירכיה הלבנות מלאות
הנימים
היא שקופה מרוב קור
היא התקיימה פעם נוספת לפני מאות שנים והיא חזרה היום והיא פה
כדי לקרוס שוב
איך
אפשט
את דבריי עד שיתפשטו ממשמעות מיותרת. לא תחזור הלילה נכון?
לכולנו יש תחליף האחד מחליף אחר ואותי אינך משתף בשום דבר,
האינני ניטרלית מספיק? נוטרלתי עד העצם
אינני קיימת, מעשיי ומילותיי כמו רוח משקלי 1 גרם ואילך
חלונות אדומים בשמש מאבדים מאדמומיותם. רק הצהוב נותן אותותיו
בשמש. כל נווד יידע להעיד שהעיר אינה מגלה שום רחמים בימי שמש
קרים מתחת לחלונות אדומים היכן שזונות פותות ואלימות מבצעות את
פשען. סקלת הצבעים של נווד שונה מכל יציר כפיים אחר
הנדס אפ! בייבי הנדס אפ! גיב מי יור הארט גיב מי גיב מי יור
הארט גיב מי גיב מי
זה נע בין כחול ואדום זה נע במהירות האור זהו סופרמן. כן או לא
לזכות השיבה?
תנועה אילמת בחלל. תזמור של נפשות ורגשות דיוק בין פרטים דמות
הקורבן מתקרבנת לה עד כלות אף היא בעצמה מקרבנת את עצמה למוות
זו המכניקה שלה למה? לה מה?
גאן
פאודר
And that's it, you know?
האימא השכולה מייבבת עם סקלת נשים צעירות מעל הקבר. האימאג'
ברור מאוד, יללת נשים יללת כלבות גרומות שבעות על ברכיהן
אאאאאאאהההההההההההההה
עליי לישון
אני מקיאה
עליי לתת ללילה ולבדידות לאפס לי את הגרון. אקום עם אותו מטען.
זכר אחד ראה אותי היום וחייך לעצמו. זה מה שמגיע לי בעצם


עזיבה =את אחת מיני רבות. הריבוי הוא מבפנים. זהו ריבוי שמאפשר
מיצוי של כל אחת. אהבה פשוטה פגישה תמימה בקרון רכבת ואופס זה
מונסטה איז הידן אינסייד, דה דרגון איז פליינג אפ אין הוון
טיגידן טיגידן דן דן ויש שגרה אין שגרה!!! אין מסוגלות ליום
אחרי יום אחרי יום יש ריגושים בלתי פוסקים בעיר מה אתם רוצים
שאגיד לכם אני בסה"כ רוח אינני טוענת לכתר אינני מבקשת פסגות
מושלגות אינני רוצה דבר אינני מטיף מודרני שכזה מכוער מבפנים
מכוער מבחוץ עילג בבשרו גאונות בעצמותיו אין לו שגרה הוא כוכב
לכת סוער קצבו ספירלי אטי ומונוטוני מאפשר חופש לתנועות קצובות
ומדויקות בחלל הוא בוחר להיות בתנועה הוא מודע לתנועה הוא מודע
להווייתו הוא מוגשם במלאותו הוא מגשים אותו דרכן הוא הוא לתמיד
ועד אינסוף הוא קיים בעיניהן הוא קיים רק בעיניהן כל אחת כלבה
מיוסרת צופה ומחבקת חבקי חבקי חבקי עד כלות אל תפסיקי לחבק אל
תפסיקי להזדקק אל תפסיקי לאהוב הוא כולו מושלם הוא כולו קיים
100 אחוזים של זין אונו רב ומקפיץ אותו למרחקים גדולים הוא
כולו דרוך דרוך דרוך עד עצבנות קיומית הוא כולו אוהב אוהב אוהב
עד מוות רגעי הוא כולו ישן ישן ישן אלטר זעאכן ער ער ער לקיומו
פרצוף מתוח משוך לאחור שיער מקורזל מקורזל מקורזל שלא תגעי בו
לעולם קצוותיו כשל קוף מגודל יופיו בעיניו משקלו באיבריו
הפנימיים המגודלים מקיימים את נפשו בגאון עד אינסוף אינסוף!!!
עד מתי?! עד מתי ללא מנוחה עליי לעזוב עליי לעזוב עליי לעזוב
44 44 44 44 44 44 רודף אחריי לאן שאלך!!! המספר!!! אני בריאה
בנפשי האינסטינקטים שלי בריאים ואני בריאה בנפשי לא אקרוס לתוך
עצמי לעולם יש לי שגרה יש לי קצב פנימי יש בי חיות יש בי חיות
מעופפות הנשר מצא את טרפו והוא חטף אותו בטלפיו המשוננים
המשונים הטרף מת בו ברגע שנעץ בו את טלפו הימני ואז השמאלי
השלים את המלאכה
תנעץ את עקבך בעיניי אני מסכימה לחור של נעץ אני מסכימה רק
לחור של נעץ החור יבקע את הבשר היפה שלי והוא יחזור לעצמו תוך
שניות תוך שניות הכל יחזור לקדמותו כלא היה ברגע שאוציא רגל
מהחמ"ל אתנדף כלא הייתי וזו תהיה המילה האחרונה שלא נאמרה
לעולם ולא תיאמר לא תהיה פה חתונה גם לא הייתה שום הצעה!

יש

שקט

ארעיות שוב שולטת בחלל
דמונים מזדמנים מתנפצים אל עיניי ויוצרים שובל של אלפי
ניצוצות
דואט מוזהב של אשר וענבל
מוזיקת אלים מתנגנת בחוץ
אני בבית והרוחות סוערות בחוץ
אני בוחרת להיות בבית והרוחות סוערות בחוץ
אני בבית והרוחות סוערות בפנים
עצמי מייצרת רוח וגופי מסתחרר בה היא לא קיימת היא חסרת משמעות
אין לה קונטרה אין לה זוג עיניים מתבונן
אני בחדרו לא מגיע לי להיות פה


דקהדאנס

אינני יודעת מה עבר עליי פה אני יודעת שברגע שאיעזב אמצא מזור
לקולי
הקב"ה מחשל את חרבו לקראת התקיעה הגדולה
הרחובות עמוסים
עליי לרקוד עליי לעזוב עליי להיות


שום דבר לא נראה כאילו הוא עומד להסתיים אין התרה בכל עניין
שמתחיל בצליעה אם התחלת בצליעה עליך להסתיים לבד בלי משים בלי
עדים לא לדבר לא לתקשר להתקשר לא לתקשר לא להיפרד להגיד שלום
בלי מילים להיפרד בלי סוף למות שוב ושוב עד שאף אחד לא ישים לב
אליך מת כאילו לא היית בכלל מעולם דקהדאנס אמרתי דקהדאנס והוא
קם כי אין נוכחות כי אין נוכחות כי אין נוכחות חוק השלושה או
חוק השבעה שולט ביקום הוא שולח מילים אל על והן אינן נתפסות
בשום חוט תיל מוגדר אין גבולות בחלל אין גבולות בחדר צריך
לאכוף את המשמעת צריך לאכוף את החוק אין חוק אין חוק אין חוק
אין חוק אין חוקים כמו שאין גבולות מוגדרים והכיצד הכיצד אמר
נווד עיוור ברחבי המטרופולין המודרני ברחבי המטרופולין המודרני
השואה נגמרה לפני 60 שנה כמעט משחר ההיסטוריה אין נחמה במוות
אמנותי יש את האלוהי השמימי אלו רק מילים לרוח בלתי מוגדרת
לקצב ספירלי של תנועה בלתי פוסקת במרחבי היקום יסמין גודר
הורתה לי לשבת ולכתוב כתיבה אסוציאטיבית במשך 10 דקות אז אני
אעשה את זה כי אמרו לי במילא זו הסיבה הכי טובה לעשות דברים רק
כי אמרו לך לעשות אותם בקצב מונוטוני לתת לטעויות לעשות את
שלהן אין זמן לחשוב לרוץ אחרי המילים לא לפספס אף מילה לרוץ
אחרי מכונת הכתיבה לא לפספס אף צעד אף כלבה יפה שתקרה בדרכך אף
כוס לוהט וחמקני שירצה לשבוע ממך שוב ושוב חכי עד לסוף השפיך
אז נדבר
אני ממשיכה. לא יודעת לאן אני הולכת רק יודעת שאני הולכת לא
יודעת עדיין לאן אני הולכת רק יודעת שאני הולכת בקצב
אסוציאטיבי להחריד אינני יודעת עוד שום דבר נותנת לכלום למלא
אותי לאינטואיציה להתגלות אנריוולינג אינטואישן איז קומינג זה
מונסטה איז גטינג קלירר אנד קלירר לא מסוגלת להוציא יותר משלוש
מילים מהפה שלי אין לי מה להגיד אין לי מילה אחת לנחמה אין לי
מילה אחת להוציא מהפה הכל נגמר שום דבר לא נשאר... בארץ לא
נודעת חי אדם האדם קם כל בוקר לשגרת יומו האדם חי שם כבר 30
שנה האדם נולד ללא הורים וללא קרובים האדם נולד ליד עץ אלון כל
יום הוא קם והתפעל מיפי עץ האלון הוא התפעל ממנו כאילו אין מחר
הוא נשען עליו כאילו היה אישה בכלל לא ידע מה זו אישה הוא נשען
על עץ האלון כי פאקינג טולסטוי אמר להישען היום יום שבת חשב
לעצמו האיש... והוא לא התקרב אליי... הכתיבה ממשיכה ויום אחד
בהיר ויפה נפש קם האיש ממחצלותיו והוא ערום כולו ערום כולו
ערום כולו בלי מלבושים בכלל לא ידע מהם מלבושים כלל וכלל
והסתכל ועץ האלון פצה את פיו ואמר 6,000 שנה אני עד לחולות
המדבר והוא חזר ואמר 6,000 שנה אני עד לחולות המדבר והוא המשיך
ואמר ובכל הזמן הזה ידעתי שתגיע אליי ובכל הזמן הזה ידעתי
שתגיע אליי וכל הזמן הזה ידעתי שתגיע אליי והוא המשיך ואמר שמך
כאן איננו שם שמך כאן איננו שם והוא חזר ואמר שמך כאן איננו שם
שמך כאן איננו שם והוא הוסיף ואמר שמך כאן הוא עץ האלון שמך
כאן הוא עץ האלון ואת שערות ראשך תתרום לאדמה את מימי גופך
תתרום לים ואת איבריך להזין את כל חי ואת בשרך להזין את כל חי
נעליים נגררות דירה גברית באמצע המטרופולין ילדה קטנה יושבת
וכותבת כתיבה אסוציאטיבית רואה את עצמה שקועה בתוהו ובוהו בית
מרופד שקועה בתוך עצמה בלתי נראית כבר לא כל כך אישה כבר לא כל
כך אישה והאיש נחרד לגלות שהוא אכן עץ האלון הוא נחרד לגלות
שהוא באמת עץ האלון והוא עומד שם כבר 6,000 שנה והוא אינו יכול
להפסיק להיות עץ האלון הוא יהיה שם לנצח חשב לעצמו והחליט
להתפרק לגורמים את שערות ראשו תרם לצמחים, את קרביו תרם לבשר
החי ואת עצמותיו לאבנים החזקות שיהיו למאגר מינרלים למין החדש
שעומד להיווצר האיש ידע כעת שהוא עץ האלון האיש התפרק לגורמים
עף למעלה מוטס כמו טיל כמו גז אוורירי הוא טס לשחקים לא מוגן
בכלל לא מיועד לשום מסגרת התפצח בלי מילים הרבה שתיקה הייתה לו
לאיש הוא עף אל על השמימה והפך רוח עץ אלון שהפך רוח עץ אלון
שהפך רוח

יש
פשטות
בסיום

התגלמות הכלום בכלום התגלמות השפיך בחוץ התגלמות הזבל בכעור
התגלמות ארי בגאולה התגלמות העץ באדמה התגלמות השכול בצער
התגלמות האהבה בסיום התגלמות האישה בגבר התגלמות הזרע בביצית
התגלמות הכתיבה במנוסה התגלמות היער בדוב התגלמות הדובים ביער
התגלמות האיילה בצבי התגלמות פרח היסמין בטירוף החושים התגלמות
האורגזמה בניצן הפרח התגלמות האש בי התגלמות הבית בו התגלמות
הסוף בנו התגלמות הזאב באקסטרים התגלמות הצער בניסיון התגלמות
היופי בשקט התגלמות השיער ברחובות התגלמות המהפכה בשגרה
התגלמות הקטן בגדול התגלמות הנס בקב"ה
יפי הזריחה בבעל הנס יפי המוגלה בקיצון הקצוות והפריפריה
שקועים בפרטים הליבה והמסה שקועים במרכז
זוהי כתיבה אסוציאטיבית הקהל מוזמן להירגע להיאנח. נקודה.
ולשבת. נחלי החשיבה כבר חדרו למוחי נמלי המחשבה כבר צורבות לי
את השכל יתושי הרגשות מכלים לי את הלב צרצרי הסקס כבר מלחלחים
לי את הכוס
ציוץ הציפורים נוטע בי חולשה לטבע למרחב לחרוב לאחו לחריכה
Godspeed me black emperor I am dying on the vine and I will
pitch and turn so only myself can see. I have no witnesses I
have no gigantic steps I have a lucid phenomenal voice and
heart to bare till destruction


ימים
נוראים
ל"ה ימים קרבים
My love.
התפצחות פנימית של עצם
נדידת נוזלים למקום הנמוך ביותר
מייד יריות של טסיות
Identification
תקיפה מיידית ואלימה
ניצוץ
התפרקות החומר
סילוני אש התפרצויות פנימיות התפצחויות פנימיות של עצם
Revision and conclusion
Recreation
Rebirth and scattered gun powder
End of process
Shiny nefesh from the inside to the outside with gliding
Nisim veniflaot bamita
Release Relax and Reassemble
Rejoice in the sense of gun powder
Mystery alchemy process
Bondage of ties of strings of floating octaves
Bump into one another randomly in free space
Disappearing blame slowly with the wind
Do not go gentle into that good night
Plagiat
Misery

I have one stable truth I have hardcore of serious eyes and
bombs of corruption to offer I have no more meat to offer in
the market of forgiveness
From a shell we grow to smoked beasts collect bits and
pieces of should I say freedom StateOfMind


Improvising walking truths and distances
To cross in pitch dark
When the forest closes from behind to start a war
The sides are at peace they wait
Keep on gliding 'till you fall beautiful angel of mercy
Bird of pray
With your claws you caught her and shook her to death
violently ללא מנגנון בקרה
I stepped away from social situations to find voidance of
touch
I stepped sideways to consider
Plagiat.

Which idea comes to my mind completely bared from skin pure
feel reassemble with the fluids in my body
Getting mixed in unprocessed juices of love
Metabolism
Exposure
Become an autonomous unit of low pressure and heat shaking
from inner bursting winds that the liver generates
Normalization of thoughts to consider
Plagiat

Itching rapidly right under the surface not in deep abyss
Absorption and combustion of human fuels
Ignorant mind to feel sorry for all around the neighborhood
Childhood
Hood
Simbiotica of anger
Anorthic figures diffusing gently to each other generating
purple vapors and mosquitoes
Clenched fists with a reason to despair
Swans of vacation smelling as fresh rain is approaching
floating in forgotten lakes fading out as the wind changes
direction orderly paced
Black shirts falling along our joined chests
In the most secret rooms in the wilderness decisions are
being made 'till early dawn the sun remains to scream the
new testimony
Personot become ghosts along with sunrise scrambled with
infected air
Wild animals kick back in nature watching humans haze
I loved you all tonight just to get away from


Too hippi for a demon


Plagiat
Corona Radiata
A complex of high-tension repetitive dialogue and condensed
liquids filled with pain from creation
A choice
A breath of the morning
A aaaahhhhhhhhhhhh...
A miserable semen digesting enriched nutrients from a
biology book
A big bungalow in the middle of Miami Beach
Madagascar on red alert preparing the army for tiny
terrorists falling down from the sky as angels with no
intention to attack
Save them from mercy
A getaway plan from thyself
A spineless monzta blowing on candles agonizing in pitch
dark

A perfect time for kissing in daylight...

A heart that's beating miraculously inside a corpse
A brotherhood
A light conversation and justalittlebitof eye contact
A clear state of self generated thoughts to consider
An action upon youth
Be mine
A lost child spiking his shoelaces for a runaway
Random flies to listen and die with unexploited info
A secret to take to the grave?!
To sit at home and write about all this
A love to forgive
Slow down until full rest until full test until full
download of celestial energy
To lay with the devil in a coffin postured as Venus and
Heropas TO BRING YOU!!!
From great heights moans uptight us
I bit you to the punch


I lost it completely they shut me away but I'll be alright



לידה

נראית

כאן ועכשיו


האגדה על המיצובישי או בלעז:

"Rebelous Cosmos Corpus on the bounty"

קרייזלר נוסעת על הכביש. מיצובישי חותכת אותה מימין בהדרגה.
קרייזלר בולמת  עד עצירה. 10 שניות מ-90 לאפס. הקרייזלר מתאפסת
המיצובישי מאיצה את תנועותיה ומתענגת על האספלט. הקרייזלר
מתנודדת בין שמיים וארץ המיצובישי עושה לה ביד. הקרייזלר מציתה
מניעה ומנציחה את עצמה מונוטונית באוויר הפתוח. מדבריות מסביב.
המיצובישי נעצרה 300 מטר אחריה הקרייזלר מרחפת לא נודעת באספלט
עולה השמימה ונוחתת שוב על יד המיצובישי. שתיהן מניעות וחולפות
אחת על פני השנייה למרחק של 300 קילומטרים. 10 שנים אחרי
וקרייזלר נמצאת כקילומטר אחרי המיצובישי. המיצובישי מקיאה על
עצמה מרחמים. הקרייזלר לא.
זהו זמן להתחשבנות מוסרית והקרייזלר מסיטה את חוטמה לכיוון
המיצובישי היא מציתה ומאיצה המיצובישי מציתה ומאיצה הן על אותו
מסלול והן דוהרות במהירות פגזית אחת לכיוון השנייה חוטם מול
חוטם עין מול עין שן תחת שן. עברו 100 שנה והן ממשיכות לדהור.
עברו עוד 250 שנה, קרייזלר כבר התפוגגה מזמן מיצובישי לא
מיצובישי ממשיכה במסע במדבריות השממה. רוחות ארעיות מסיטות
אותה לארבעת כיווני האוויר והיא פסיבית בתוכה חיים אכן כן
מוזרויות מתגלות בשעת ליל במיצובישי
זרעים חולים של מחשבה בפולקסוואגן
פולקסוואגן משתחלת אט אט לנבכי המיצובישי הזקנה היא מעיפה בה
פגזים ושחיתויות ומרביצה איתה מספר ברוח נעורים קלילה
מיצובישי מציתה ומניעה לכיוון מזרח, פולקסוואגן כמובן - אחריה.
מיצובישי יגעה ומקיאה על עצמה ממוסריות. מיצובישי נמצאת בסטייה
מהנתיב המקורי 85 מעלות דרום מזרח והיא משתמטת מחובותיה נשמטת
מאחיזה פולקסוואגן כבר על טרמפולינה לשמיים


לא מחכה לאף אחד

סצנה אחרונה


מיצובישי על סף של תהום עליזה ומחייכת לעצמה ממחלה פנימית
מציתה ומניעה...


Become a potentially film idiot to write about and tell a
certain story about lost circles and consumed data of the
mind. To simply simplify your words to me without
contracting their inner meaning. A subtext. A reason to fuck
those idioteques who are willing to forget the personot of
the street. A strasse. A German apocalypse all over again. A
white brotherhood of lost Peter Pens. While I am sitting the
gun is pointed upwards towards god all mighty and shooting
skeleton bullets unbreakable. Pete is just digesting
purposes and contracts right now. Uncle Tom is laughing
sideways. Ms. Gillman has fucked 80% of the students, male
and female. She is laughing right now alone in her room
digesting clowns of vacation and pests of crowded zones.
Wild beasts.



חובות הלבבות

חובות הלבבות הוא אסופת טקסטים בלתי גמורים שנכתבו על ידי אדם
אלמוני בשנת 1626 לספירה. כל הבוחר להתוודע לטקסט זה צפוי
בשעתו לחזרה רגרסיבית על דברים שכבר ידע ולמד. אמנם טקסט זה
הוא מהעשירים והיפים שנכתבו בעת המודרנית והוא פותח דלת
לעולמות אחרים ושלמים, מבקרי ספרות נוטים להתעלם מטקסט זה עקב
"אי מילוי חובה בסיסית לשערי הצדק". מבקרי ספרות קטנים ונושים
כמוני, עלוקות מזדמנות לדברי אבי, כבר מכירים בחסד העליון של
יוצרי טקסטים מזן זה, ולכן נטמעים כולם ברווחים שנוטים טקסטים
כאלה ליצור, ולהיעלם בתוכם.


כמה זה עצוב
המראות היחידות שיש לי מתבוננות בי בעין בלתי מזוינת ומפרקות
את אחדותי לפרקי פרקים חסרי כיוון. מכוח המוח אני מפלפלת עקבות
לתוך יוצרי המאוסים והם בשלהם מתחמקים ונאהבים אצל אחרות
כמה עליי להגיד זאת כמה עליי להגיד זאת לעצמי ולך מה עליי
לעשות עם היישות הזאת שאינה מרפה ממני ומהחלל הנוראי הזה

לאיזה קול עליי להישאר נאמנה אהובי: לקול של זאת המשוגעת
החבויה בכל אחת מאיתנו כל אחת אחרת או לזה של זאת שאין לה מנוס
מהיותי והיא פרוצה חשופה וקרה כקרח
כמה עוד עליי לצעוד צעדים בלי פשר, לפשוע לטובת עצמי בביבים לא
ביבים. לבכות לבד בכי חסר משמעות כי רק הפסנתר מבין על
דקויותיו ובאמצעות יחסיותו הנהדרת את קיומי. אני פורטת עליו את
נפשי הצעירה לפרטי פרטים נשפכת ונאצלת על כל אחד מהתווים
שמגדירים את עושרי בכל רגע נתון
להתבונן... ולהיפעל מיפי הטכנולוגיה של חובות הלבבות
להתבונן... ולהיפעל מיפי


כמה עוד עליי להיצמד לשמש ולירח ולהיטען על ידי קצב קיומי
שמזין את אהבתי הלוך ופסוק
מייבא לי כותבי מאמרים ופלגיאטי קולנוע שכמותך המשוגעת ההיא גם
אותה אני אוהבת באמת
כמה עוד ארביץ אותה בכמה עודים עודדים נודדים ברפיון שלא
מעניינים את לשוני בשיט
אקשיב לשקט של חדרך בוקע מחדרי ומתפרץ מעלה ומטה ולצדדים זורם
כמו מוטציה לכל עבר נשפך בגלים לחדרים האחרים וגולש אל מעבר
לתיחום האנושי המוכר כל כך
האור של פנס הרחוב שהציב דה דירקטור ברחוב גאולה מאיר ישר
לחדרו כדי להאיר מקומות אבוי לנו חשוכים
כבר יש שיוך עוד מעט אפילו יהיו שמות. לעולם
עיניי כבר עטויות ערפל כבד מאוד כל כך כבד גרוני מתפוצץ
ממילים
עד האתנחתה הבאה מלכי. לראות אותך רוגע כמו הים זהו חסד עליון.
שמי איננו שם. אינני מצביעה לשום מקום. רבת כישרונות ואקלקטית
כשד. שחורה משחור וזוהרת כמו שבירת קרני השמש בים כחול כמה
רומנטי כמה מיוסר קולי עייף ורעב ואין לי כוח לאכול

פיצוצים

חוזרים ונשנים

ואחרית - אין. סיום - אין. נפלאות התבונה - אין. עין מול עין -
אין. הטלת ספק - אין. ספיגה מוחלטת  - אין. דיאלוג - אין.
שינוי - אין. שבירה - אין. פיצוץ בלתי הפיך - אין. תגובה
גרעינית - אין. ליל הסדר - אין. חד גדיא ובסקלה רחבה יותר
נישת הבלתי נצרכת מוכרת לי ועבשה
להטעין כל אחד מתאיי ביכולת לשנות ולהתעגל מול מה שהוא מרובע
וחותך זוהי מלאכה חסרת תקדים עבור שד משחת שנספג באהוביו
יבבת שלהי נעורים שלי עיקשת נהנתנית ולא עקבית שכמוני
כמעט נפלתי וחציתי גבול מוגדר מאוד בהיותי גבול אל חזור ברור
ומהבהב באדום צעקני
"רקדי ידך הניפי רקדי טקסטים נוסעים רקדי עיניים רצוצות
מהתבוננות רקדי פסנתרים לא מכווננים רקדי את היומיום שלך רקדי
והסתחררי לך עם עצמך עד שאשלח בך את עיניי ואפסיק את הצלילה
שלך אכניס אותך לשוק מרטיט וחסר רחמים של גאולה. מהרגע הזה
בלבד. תפשעי לך פותה בחדרי חדרים ותגזימי את מה שברור כל כך
אתקע בתוכך יתד של שיגעון שהבאתי מהבית הישן שלי הוא מהול ילדה
יפה בהליכה למרחקים ארוכים מאין כמוהם ורק כך לוטשתי בביבים
נצר למשפחת מלוכה


תמשיכי בשלך ואני אפסוק פסיקה מוחלטת לכשתגיע השעה
בשרך החל מגיב אליי בהדרגה אך נאלץ אני להפסיק את הזילות
ולמצוא לי
אחשה
להירגע עמה
בעיר הזו כולה"

וזהו פלגיאט.

קונספט: הליכה בקו ישר
מכשול נצפה: ספרי מדע בדיוני
מסרסאבטקסטהגיון תחתי ועילי: איננו ידוע
סוף: פרידה מהברור מאליו
מחיר: חובות הלבבות
זמן: טייםליין של 60 שניות בדיוק כשהזמן מסתחרר ונעלם
שקר: לילה לבן
אמת: מילואים J
קרביים: אחחחח! אינני יודעת
קונקלוז'ן: חתימה מדברית
והירח: עומד בעינו
הפלתי על עצמי מכונת כתיבה ספרותית. נשבעתי למינימליזם שאהיה
נאמנה לו. זהו זרם פילוסופי שהכתיב לנו שמואל הנגיד. למעשה,
אזריק עתה נוכחות בשני ורידי ידיו כי הוא צלוב מולי. גשם נוטף
כרגע על גגות העיר וחלוש הוא גונח גניחות צער. נתתי לו לשתות
כוס מים ואין מענה. הידקתי את כפות רגליו והוא הפסיק את
גניחותיו. מעלליי חסרי תוחלת הם אך אני ממשיכה. משפטיי אליו
אכן קצרים ונקיים מזהות כתומה. נקשתי בעקביי והזמן זמן ארץ
נוקש לו במרחב. המרחב יודע יותר ממני והצמדתי את עיניי לפיו
ונשקתי לו בעפעוף. הוא החזיר לי בעווית תכליתית ביותר ונפלתי
ארצה לרגליו. חבלים שרוכים סביבו והם רפויים לאין שיעור. חתכתי
בשיניי את חבל הנגיעות והוא הידק את חבל הסיפורים.
ישובה קוראת מולו ספר דעתי אינה נתונה אליו. עין אחת שלו פקוחה
תפלצת של מסרים מטרידים את מנוחתי. ראשי כבד נפל לימין והחזיר
לו בעווית מכוערת של שפיפות הקומה המדברית. כיסאו כיסא עץ
וכיסאי כס מלכות ירוק.

החלפת תפקידים
גופים ערומים זה לצד זה מתערבלים באוויר הפתוח. הרוח המרחפת
היא העיקר בארץ. רוז לא מחכה לאף אחד והיא נספגת בחול טובעני.
קשורה בעבותות לכסא הכתום מול שמש פצחנית נתונה לשינוי מזערי.
גרומה ויבשה ואני משרבב לתוכה צינוריות דיאליזה משחררות. היא
כמובן מתעוותת ויופייה מתגמד לעומת הדיאליזה הנהדרת. אקח לי
מדרגה ואעלה קומה אחת מעליה. נתון אני לשינוי עתה מסוכן לי
בשיעורי קומה גבוהים ואני מתיז עליה מים יפים מין סגידת אלילים
שכזו במרחבים הפרוצים. התעללותי היא רכה ולא מחייבת. שם אני
זין בחיקה ונוקף צעדה איטית לכיוון הארמון.


נישת הזהות העלומה
פרפרי חופשה מנביטים אשליות מסביב לארמון. אין רוח המרחב עומד
מלכת הזמן נוקף בלי כיוון. רטטים אין ושניהם ישובים על כיסאות
בחלל עקר וריק. רצפות מרובעות משנות צורה במימד רביעי מוטציות
של בטון ודה פורמציה. הרצפה קורסת שוב ושוב תחתיהם. אין מדבר
בסצנה זו ורק פיותיהם חתומים לא מגלים גם אינטואיציה יבשה.
מפנים את מבטם זה לזו בטייםליין של שישים שניות לפי הוראות
מדויקות. עיניים נפגשות שום פיצוץ לא נשמע במרחבים. הארמון
נספג ביישות גבוהה יותר מסרים כפולים בינו לבינה. תקשורת עבה
להם שני ילדיי הענוגים... 59, 60 ונקודת אל חזור מקפיצה את
לבבותיהם בדממה.


דה דיקרקטור'ס קאט
אנשים בגלימות מסתובבים ישנים בין גללי סוסים באורווה ישנה.
זוהי במת אמת של צילומי סרט פורנו אילם. הטייםליין הוא עקבי
לאין שיעור ואנחנו עתה בדקה המיליון ושש לתחילת הצילומים
הנוראים. ל"ה ימים קרבים ואין תגובה מהשחקן הראשי. הלוקיישן
בתנועה מעגלית על במה צירית ברדיוס של 6 מטרים. גללים גם על
ראשי השחקנים. ערוותיהם נקיות כמו ביום היוולדם. ישוב על כסא
מתבונן במתרחש לא מפנה אליי את תשומת הלב מחלק אותה בין
השחקנית האילמת ובין האסיסטנט המסור שלי. היא שואבת ומוצצת
ממני את תשומת לבי בצמא מיושב בדעתו אינני נגמר אני מחליט
להתרוקן ביום הל"ה. מחליט להפעיל את הבובות שוב וקורא קריאה
שאין לה תקדים לפעולה. לחשושים ברקע מעכבים את המצלמה מלהסריט.
נרדמתי לרגע ואני יורה עליה יריות של חולשה. קמתי ואני סטטי
ועיוור. קמתי ואני חמקני כמו מתושלח 952 שנים. עברה שנייה
והשחקן הראשי הודיע על בואו לסט. עברה שנייה ואני קמתי מיישובי
והילכתי אחריה לאט תוך כדי היא התפשטה בקצב לא קצב ועיניי רשפו
ברקים וחימה אמנותית. היא רכנה לכיוון העגלה ונשקה למושב עם
פיה. הצמידה את לחיה לגלל סוס. מכנסיי נפלו ממני באורח פלא
ופשטתי את עורי מעליי שלד חרמן ומתקתק מאימה. רגליי לא בגדו בי
והצלחתי לא לקרוס למראה אחוריה. הכניסה הראשונית הגיעה עד
לעצמות האגן שלה. היא צרחה. הבטתי למעלה בעודי בתוכה וקיללתי
ברכה מתוקה לכיוונם של האנשים בגלימות. הרבצתי בה חוכמה עוד
פעם ונסדקה לה עצם האגן הימנית. שברתי אותה מבפנים, אלוהיי אכן
עשיתי זאת. היא שותקת וסופגת את יופיי עד כלו נשימותיה, אני
כבר יצאתי מתוך גופי ובו ברגע שפרקתי את עולי לתוכה היא נפלה
לחוצה תחת גלגלי העגלה שפלה ומזוינת ואני רכנתי לעברה
בהדרגתיות.


Shiny nefesh from the inside to the outside with gliding


תקשורת פגומה סבוכה כקשרים בשיער חלק.
Lordy lordy...


הלכתם אחרי ארון ריק

עכשיו כשהדלת האטומה מופנית כלפי הגשם אני מרשה לעצמי לברור את
זרעי ולהוציא החוצה לאוויר העולם קינות מחשבה מסוימות שבישלתי
על אש קטנה בערך 50 שנה. אם זה יהיה ספרי הראשון אני נחשב אדם
מת בעיני הרבה אנשים שהשארתי מאחור. אם זהו תסריטי הראשון אני
נחשב פלגיאט אצל כמה וכמה אנשים נוספים שהלכו לצדי. אם זהו
הפיצ'ר הראשון שביימתי אני כוכב זוהר בשמי החשכה המטרופולינית
פלינית להרבה מאוד זמן אחרי מותי הפיזי.
טונות של חצי חימה יוצאות לי מהעיניים אל אדם מסוים שראוי שלא
אספר עליו בטקסט פעיל זה. הטקסט רשאי להיות פעיל רק בתחומי
החשיבה האקזיסטנציאליסטית כפי שאני אוהב לכנות אותה, וכמה וכמה
אנשים שהפלתי בדרכי עלולים לחשוב אותו בתחומים אחרים של המחשבה
האנושית. תככים נטוו סביב דמותי ב-50 השנה האחרונות, חצים
וריקושטי נפצים זוהרים נחרכו לי בבשר ששורד מלחמה קיומית כבר
50 שנה. יש שיגידו שאני יפה תואר יש שיגידו שאני מכוער. אני
למדתי שמוגשם אהיה לתמיד וכך גם בשרי יירקב תחתיי. הרבה ילדות
כאלה ואחרות טוענות אצלי לכתר. על נשים אני לא מעז לדבר כבר.
כל המילים כבר הוקאו מתוכי ונשארו רק רוחות מתות וקפואות של
פרצופים חולים על קרנית עיניי ובחתימת לבי.
רק על עצמי לספר אני יודע ועל אף אחד אחר וזוהי פעולתו העיקרית
של טקסט זה. אני מדמיין בבורות דמיוני כבר כמה כבשים נופלות
תחת כובד המשקל של נפשי המילולית. כן יהי רצון ונשימתן תופסק
בכוח עליון הכי מהר שאפשר. ככוכב לכת זוהר ראיתי לצדי כוכבי
לכת זוהרים אחרים בשמי האתר ואני מכיר בכך שזוהרם הוא זה שהאיר
אותי. אחרי 50 שנה ואולי אחרי שנה אחת בלבד הבנתי שאינני
קיים.
חיי על הסט ראו טונות של אשפתות בדריסת רגליהם. עוזריי וחבריי
לא עמדו תחת כובדה של אשפה זו ונערמנו תחתיה כמה וכמה פעמים.
תסריטים שכתבתי כבר נעלמו על ההארד דיסק של אמי. היא נפטרה
בהיותי בן 48 והשאירה אחריה שדה חרוך של חיטה צרובה בשמש. מזור
ומזון לרגליי השואבות.
התנהלותו של אבי שימשה לי עוגן בכל דקה ודקה מחיי. כפות רגליו
השקטות המטופפות בעדינות על רצפת חדרי הראשון הדירו ממני שינה
בהקיץ יותר מדי פעמים.
אבי, אני אוהב אותך ומוקיר אותך.

נצר למשפחת מלוכה
התמזל מזלי ויריתי בעצמי שלוש פעמים. אחת לצדק בגיל 28, אחת
בגלל אישה בגיל 38, ואחת בגיל 49, יום לפני קבלת הפנים של עשור
חדש. עבש וקפוץ אני ניגש לדלת ביתי ופותחה בטריקה חשמלית
מצמררת לקראת אף אורח. פסק הזמן הארוך בין הירייה השנייה
לשלישית קשור באדם שנחת בחיי ואסף את כל פיסות נפשי לכדי
תזכורת למה שהייתי פעם. פר רעבתן וסגפני למשתמש אחוז להט וחימה
למתבונן. נצר למשפחת מלוכה. האיש ההוא הלך לעולמו בהיותי בן 49
ולקח לי דקה וחצי מתומצתת של מונולוג אדיר מימדים להבין שחיי
אינם חיים ללא הליכתו במרחב הפתוח לצדי. נווד עיוור ברחבי
המטרופולין עם עיני רנטגן ושלוחות של נאמנים חסרי מודעות
מפוזרים בכרך. הוא קרא את המפה וכל יום החל מרגע קריסתו ישב
בחדרי ויחד גילינו שטחים נטולי לאומיות על הפלנטה שני מגלנים
מפוצצים מבשר משובח והאדרה עצמית מכוונת ישובים תחת כוסיות ערק
ובוכים על מפות גילוי עולם. הוא נתן לי את זהותי מחדש, זהות
שבמאה ה-21 אין לה כל שימוש. טעות של גוד אול מייטי הפילה אותי
מהשמים בכוונה כמו פיל על בריות חסרות תועלת, באונסינג באק אנד
פורת' עד לעצירה מוחלטת כעת.
מתוכי יצרתי הרבה דמויות שמסתחררות כרגע סביב עצמן ברחבי הכרך.
האצלתי לתוכן נתח מנפשי והן החלו בסחרור עצמי בעל אינרציה של
גל חשמלי. הן שכחו את עצמן כמובן. אחת אני זוכר במיוחד, שמה
היה שם חופשי והיא איבדה מהמהות הנהדרת והחופשייה שלה מהר
מאוד. נתנה לי לגמור אותה ולכלות את כוחותיה רק מתוקף איכותי
הבסיסית ביותר. סימני יופייה עומדים בעינם אך תוכה אינה כברה
והיא נפלה מבפנים. שרמוטה טריפוליטאית אחת. אני יורק על מילים
נפלאות ומחרבן שלוש פעמים ביום. איבריי הפנימיים כבר נגעלים
מקיומי ודוחים כל מה שאני מכניס לתוכם, החל מאוויר וכלה במילים
מפולצות ויפות ללא אגרוף של הוצאה לאור שיקפיץ אותן למקום.
כתיבתי נטועה היטב במסורת האנרכיסטית ומנסה להחיות אותה בדרך
לא דרך. קשה לזהות אותי עם רטוריקה מטיפנית שכזו. בהתבססי על
מוטיבים מתוך המיסטיקה האוריינטלית, כמו זו של הפירטים, אני
מציע טקטיקות של היעלמות - "טרור פואטי" אם תרצו, ומתקפת פר
בכבש. דוד בגוליית ורחב באונסיה.
סיטואציוניסט שכמוני פרץ במלחמת גרילה לכיוונם של הרסט אוף דה
פיפל. זהו קרנבל מילולי חסר היררכיה בנוסח יוון ואני מנצח עליו
בקברטיות נלוזה. אתם צריכים לראות אותי עתה, עם הרקס פורטי
פייב מכוון הפעם לרקתי לוחץ עליו
פוף
למה אני משמש כסות בענייני גזע או בענייני עבדים אינני יודע.
כל מה שרציתי אי פעם היה להשביח את זרעי. שבטי כבר זיהה עוד אז
את הפסאודו מדענים שהיו, ופיתח פתולוגיה של הירתעות מקונפליקט.
אני תמיד הייתי הקונפליקט עצמו.
ה"פרויקט האירופאי" שלי בעשור השני לחיי עדיין אינו יכול להכיר
בקיומו של איש הפרא - כאוס שחור משחור, שיא האורגניזציה
וההיגיון הפנימי, הוא עדיין איום גדול מדי עבור החלום
האימפריאלי של סדר.
לפני האדם הלבן הם היו רק שבטים של אנשים, עכשיו הם "שומרי
הטבע" והם מזינים את המיתוס הזה הלוך והזן. הייתי גם אמריקאי
שפרש מהחלום הגדול והפך "אינדיאני" לטובת רוח הכלל שרגעה.

שמו היה לאטיף. בסופית האלכימיסטית משמעות המלה היא מעודן,
סובטילי. משפחה גרעינית מעולם לא הוכרה על ידיו למרות שחונך על
פי דרך זו של צמצום אורגניזמים לכדי חיה מפלצתית הנקראת משפחה.
ב-art strike הוא נקט עוד בהיותו מחוספס צעיר ומושחז בעת שבה
החל ליצור. האם אפשר לדמיין אסתטיקה שאינה מתערבת, שמנתקת עצמה
מההיסטוריה ואפילו מהשוק החופשי? הרוצה להחליף את הייצוג
בנוכחות? כיצד הופכת עצמה הנוכחות למורגשת דרך ייצוגיות? לאטיף
הוכיח לכולנו שיש כוכבים שממשיכים לזהור בשמים ערלים.
"הלכתם אחרי ארון ריק" היה המוטו הרשמי שלו. מצוטט ונוקף מבטים
מושהים מאטים את הזמן היה לאטיף מתנהל במרחב. לצדו הייתי מדדה
חרמן ונוטף אגלי זיעה במפשעתי. מפשעתי יקדה ורתחה למראה כלבות
נפולות אלפי לילה ולילה ושחרזדה אחת לרפואה לא נתקעה לי
באוטונומיה. לאטיף היה מסב את מבטי היוקד לעבר ברבורים חולפים
שאותן כל כך אהב, מולי הן רק חלפו רוחות לא גשמיות אווריריות
מרחפות אט אט יוצאות לי מהפוקוס. מבטי התעבה והתאדה עם בריחת
זנבן מהתמונה.
מממ...
ברצוני להפסיק לרגע קל את הטרור הפואטי ולהתייחס למספר עובדות
בלתי מאוששות: יש שמועות שאני מומחה לתורת הנסתר ומכור
לאופיום, שאני מסתתר בקרוואן בנוואדה, או בחדר מלון אי שם
בשממה העירונית של ניו אורלינס. יש שמועות שאני מגדל כלבים
נטושים בחווה במדבריות סהרה או מתופף לי עם שבטים מורם למעמד
של אל בג'ונגלים של פפואה ניו גיני. כל זה יפה וטוב מאוד, אך
אני עדיין  תליין טיפש של המטרופולין בעיר שנקראת אמדו
ניו-ולנסיה (שם מקורי) בארץ לא ארץ.
המשפט הראשון של לאטיף אליי היה "נבחרתי להיות לך מורה דרך.
המסע ייארך 10 שנים. הכנתי דברים אלה ואלה... אמור לי בבקשה מה
עוד עליי להכין, מתי אתה רוצה שאאסוף את השיירה והיכן?" עניתי
לו שאהיה מוכן לצאת לדרך כבר בבוקר למחרת, ובאשר למקום היציאה
ביקשתי שיקבע אותו בעצמו. הוא ענה לי בקיצור נמרץ שלמחרת בשעה
6 בבוקר ימתין לי בפונדק השיירות טוראן שעל כביש מהיר 667.
המתנתי לו בחמש וחצי ליד עץ שנקרא "עץ ולנסיאני", לפי המסורת
הארמנית היה שולח מרצונו את ברכת הדרך ליוצאים למסע. אני זוכר
כיתוב עדין על הגזע "ילידים פרוורטים פולימורפים". אכן רב
צורות ופעלים הייתי לפני פגישתי עם לאטיף, וכשחזרתי בפעם
השנייה והאחרונה לאותו עץ ולנסיאני חרטתי עליו בחדות "נספחים
לראות".
למי שמכיר בקירוב את הוויה דולורוזה שלי ושל לאטיף צועדים
במשעולי המבוך הפרטי שלנו - זוהי אתנחתה קומית שרבית למהדרין.
צלצול טלפון ראשון מאדם לא מזוהה בפונדק דרכים אידיוטי הקפיץ
אותי השמימה וגרם להיפרדות הראשונה שלי ממנו. היא הורגשה כמו
מחתך בבשר שעדיין נשם על כל רקמותיו. נפרדנו עור מעור, בשר
יצוק בבשר אחר שהוא נונ סלף. הפרידה ההיא הייתה נפש תאומה אחת
מהאחרת וכמו תמיד במצבים אלה המלאכים תוקעים בחצוצרותיהם
מבשרות החורבן והנביאים פוצחים בנאומם המתגלגל האינסופי על
גורלם המר של בני האדם. שמעתי את הקולות האלה, מקהלת שמיים
קטנה שלי בצועדי בדרכים לכיוון האלמוני המטלפן. תמהיל צלילים
בעודי הולך במדבריות לבד צרוב תחת השמש צד אחר תוכן באוויר
שהתרוקן ממנו אחרי שחיקה של מיליוני שנות שלטון.
הגעתי אחרי שנה רק עם זיכרון צרוב במוחי של אותו הקול המסתורי
לקומונה בעלת אפיוני קביעות שהרשימה אותי מהרגע הראשון. המבט
שלי הוא הרוח לאותן קהילות. הדבר העיקרי והמרתק הוא שבמשך אותן
שנים של שהייתי שם לא חשבתי על לאטיף אף לא לשנייה מתוקה.
הקומונה הזאת יכלה באורח פלאי להתארגן ללא תוקפנות מבחוץ. לא
היה שום כוח נראה שהגדיר אותה כפי שיכלה להגדיר עצמה מתוכה. על
כל פרטיה הפגינה ארעיות עוצמתית בפרטים וחשיבות עליונה להפגנת
כבוד גברי מחוסן. מצאתי עצמי נהנה מהתוכן שלה מוצץ כל מוסוליני
קטן רוכב על סוס ללא חת. טובות הנאה וחרב פיפיות תלויה מעל
ראשיהם, גם מעל ראשי ונאלצתי לעזוב אחרי שלוש שנים של דימום
מהחוץ אל הפנים.
לאטיף חיכה לי כל הזמן הזה על קוצו של חוט במדבריות. הוא ידע
שאינני פעול בובת חוטים קסומה והמתין בשקט לפגישותינו הבאות.
מכוח רצוני בלבד נפגשנו שוב על אם הדרך ואז החלה ההליכה
ההיסטורית בכיוון ההר העליון.
אילו תלאות כאלו ואחרות עברתי עם לאטיף בג'אבל אל קאביר רק
השמש תדע לספר. מיליוני שניות של שהייה לצד מלאך עליון צרבו את
בשרינו והטיפו לנו לסגת. בכל רגע קיוויתי שמותי הפעם יהיה סופי
ומוחלט. גוועתי מרעב ומצמא ולאטיף שמר על פתחי כמנהג חבר טוב.
חצי אדם חצי חיה הגעתי לפסגה שיניי שיני נץ ועיניי עיני חתול
תאוותני. לאטיף רגע כהרגלו. על הפסגה הבחנו בדמות אייקונית
נפלאה השעה הייתה שעת דמדומים חירשים ושמיים קהים. ביצעתי
תנועה כלפי הדמות והיא החזירה לי במבט יוקד שבעתיים ובאותה
תנועה בדיוק. לאטיף הניח את ידו על ראשי והוציא חרב מחגורתו.
עם החרב צמודה לגרוני הבטתי לשמיים והרהרתי באהובתי הרהור
אחרון מפץ פניה נגלו מולי ועצמתי עיניי במלוא החוזק להפיג את
חדות הכאב שבעתי די הצורך מהתמיינות על פי גזעים בחיי והגיעה
השעה לספר את שאומת ואת שזעקתי כל השנים הללו.
סודיהואבלתינתפסלקוראהקטןאךאגלהובכלזאתלמשמעהקריאהשלהאליי.
פרצופיברצחוקואנימציבאותומולהתחתשלהאנושות.
היתהאחתשאהבתיאחתבלבדוהיאסוערתושרוטהמלאתפצעיםהדופתמכותמבפניםהיאהעיקרשלימלאתכוח
שמתיאותהלצדיבהמבטחיהמוחלטומבטחההמוחלטבי
וזהו סודי קורא יקר. אל נא תשפוט אותי הומברט הומברט לעשייה
יתרה. 12 מושבעים כבר היו לי והם חרצו את דיני לא פעם ולא
פעמיים כי לא רק בעצמי יריתי. לאטיף ואהובתי שניהם נכנעו תחת
קרניי. שניהם היו חלשים ממני, כוחי גבר על טוב לבם והרגתי אותם
במו ידיי ללא כוח רצון. המלאכה הושלמה ביריית אקדח אחת. מתוקף
היותי רב מימדים אני רומס כל שנקרה בדרכי במיוחד את אהוביי, כי
הם בוחרים לחיות תחת מכבש יצריי הנשלטים.
נצר למשפחת מלוכה?
המונולוג הולך ומסתיים לאטו עם עלות השחר. אני מדליק מקטרת
וצופה אל הרחוב. עכשיו נפתחת דלת. פועלי מסילה יוצאים ומפריחים
יריקות באוויר. פנסים נדלקים בין הפסים. הרכבות נוסעות במהירות
של ארבעים וחמישה קילומטרים לשעה, הרי זה בלוף אחד גדול של
עסקני תקשורת המונים שלי. לשמע חדשה זו מתעוררות האומות הזקנות
של הקתדרלות, הארצות הישנות של אירופה. מתעוררות, מעוררות,
מגיעות לחיי מודעות, משילות את כבליהן: אירלנד שואפת החופש,
איטליה האימפריאליסטית, גרמניה הלאומנית, צרפת הליברלית ורוסיה
הענקית, המבקשת להקים את השילוב בין מזרח ומערב על ידי פנייה
אל הקומוניזם השקט של בודהה ואל הקומוניזם הסוער של קארל
מארקס.
נדרשתי רק לחוק התועלתיות, החוק היחיד בחיי רדה והיכה בי ברגעי
שכחה. אני סובל מזרם רעיונות במתח גבוה, הנוסחאות הקלאסיות
אינן מספקות אותי עוד, הכל נסדק וקורס גם החישוקים העתיקים
ביותר והפיגומים הזמניים החזקים ביותר. בתוך הכבשן של מלחמת
שחרור ועל הסדן הרועש שעליו נדפסים העיתונים המתעוותים הלוך
ועוות, מותכים, מתחשלים מחדש כל איברי גופי.
לאור השמש ולקול חבטות התנגשות עמומות משייטות הנימפות במלאכה
מופלאה זו - מנגינות מיסה של פסקאל, של ליסט, של מולר, קוצבות
את שיוטן. מוצרים מחמשת חלקי תבל מופיעים יחד על אותה צלחת.
בכל נשיקה ניזונים מנטפי הזיעה של הזהב. הגלגל מסתובב, הכנף
מרחפת, האוזן המצויה בתוך אפרכסת השמע. ההכוונה. הטמפו.
כל הכוכבים כפולים, ואם הדעת נבעתת מן המחשבה על משהו מזערי
ביותר שנתגלה זה עתה, איך אתם רוצים שהאהבה לא תזדעזע מכך?!


יום כיפור אחד רך

הלב רך, יונה וולך אמרה, מבלי שידעה שלבה הוא אלף אלפי חדרים
אלטערזעאכן. מה אתה יודע? הייתי כנועה כמו ספוג ושתקתי את
השתיקה הכי נפלאה שיכולתי לשתוק מזה הרבה זמן. כל מילה הייתה
תוספת מיותרת לרגע שכבר עבר.
ואולי לך היה פשוט משעמם
ונדמה לי שהתפרצו ממני שתי מילים אל מרחב האור שהיה בינינו.
זמן
שאול.
ואינני יודעת מה לעשות עם כל הידע שצברתי עד כה. מחוברת אליך
בזונדה וקשה לי לנשום כשאתה לא מצייץ לעברי. זה או אתה, או שאר
העולם. וההפרדה הזאת חותכת לי בבשר בכל פעם שאני נפרדת ממך
לשלום ומחכה רגעי נצח שתבקש ממני לחזור כדי להפיג את שממונך עד
שהיא תגיע. ושואל ושואל אותי, תמיד שואל אותי.
איפה היא?!